בתשובה להפונז, 06/12/20 13:09
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כשאתה כותב על מישהו שקונה נשק שלא כדי להחזיקו - אני מניח שאתה מתכוון למשהו כמו תיווך בסחר בנשק? גם עליו יש מגבלות רבות. לטעמי האנלוגיות לסחר באיברים להשתלה, פונדקאות ומין-בתשלום הן דווקא לא רעות בכלל1. אני חושב שריבוי הדוגמאות ואופיין מספיק כדי לבסס היטב שהטיעון הכללי והגורף "למדינה אסור לומר לך לעשות עם הכסף שלך" לא מחזיק מים. 1 כמובן שהסיטואציות שונות, ובשל כך גם עמדותי לגבי האיסורים הנ"ל אינן זהות. אני רק מתכוון לכך שבכל אחד מהמיקרים האלה האופן בו המדינה אומרת לך מה מותר לך לעשות עם הכסף שלך הוא דומה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הטיעון הכללי אינו מוחלט, ויש לו כמו לכל כלל יוצאים מהכלל (שכידוע בעיקר מעידים על הכלל). שים לב למשל שכל הדוגמאות האכן-לא-רעות שהבאת1 כוללות פגיעה גופנית משמעותית בנותן השירות - כשזה מן הסתם מה שהביא את המחוקק לשים קו ברור שמאחוריו יש דברים לא ראוי לסחור בהם. במקרה של תשלום כופר אין שום פגיעה פיזית בנותן השירות, נהפוך הוא. 1 לקרוא 'ריבוי' לשלוש דוגמאות מבין עשרות אלפי המקרים שבהן מותר לי לעשות בכספי כרצוני זה ניסוח מעניין. 2 ולא לחינם בתוך הקו נמצאים מאות ואלפי דברים שרכישתם מזיקה למדי, מממתקים לילדים דרך סופגניות, אקונומיקה וחומרי ניקוי ועד אלכוהול וסיגריות למיניהן. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |