בתשובה להאייל האלמוני, 15/06/02 17:43
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מציע לקוראים לדמיין לעצמם שהם קורא פלסטיני מתון של האייל שמשפחתו גרה מכאן מזה מספר דורות. האם אין הוא עלול להגיע למסקנה שפני "הישראלים" לגירושו ולכן "בלית ברירה" להתחיל לתמוך בטרור או לפחות בהנהגה המאפשרת אותו? כמובן שהאייל האלמוני הציע את הצעתו מפני שהוא *כבר יודע* שפני "הפלסטינים" להשמדתו ולכן מדינה פלסטינית ממערב לירדן היא "תחילת הסוף" וצריך לתמוך בהנהגה המונעת צרה זו. כך בדיוק נוצר המעגל השוטה אותו אני מציע לשבור בדרך המוצעת במאמר. לגופו של עניין, לו היו חיים כאן כמה מיליוני דרוזים או נוצרים מארונים, היינו מתחלקים עימם בארץ ולא חושבים אפילו על טרנספר. בפיתרון האידאלי, אנו צריכים להגיע לאותה רמת אמון עם יושביה הנוכחיים של הארץ ואז הסדר לא יהיה תחילת הסוף כי אם סוף ההתחלה... |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מציע לקוראים לדמיין לעצמם שהם קורא יהודי מתון של "לה-פיגארו" שמשפחתו גרה בצרפת מזה מספר דורות. האם אין הוא עלול להגיע למסקנה[*] שפני "הצרפתים" לגירושו ולכן "בלית ברירה" להתחיל לתמוך בטרור או לפחות בהנהגה המאפשרת אותו? או שהוא עשוי פשוט להגיע למסקנה שהגיע הזמן לעזוב את הארץ הזרה שהוא חי בה, ולשוב לארצו? ואולי יש גם כמה ערבים בארץ-ישראל שיגיעו לאותה מסקנה? --- [*] ממכתב היפותטי דומה, שיכול היה להשלח למערכת העיתון הנ"ל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואולי הגיע הזמן שהימנים יבינו שגם הערבים הפלסטינים הם בני הארץ הזו וגם להם זכויות עליה, ואין ברירה אלא להתפשר ולחלק, ובודאי לא לטרנספר, מה שרק יעלה את המתיחות והעוינות ויהפוך את ישראל בעולם למדינה מצורעת (ובצדק)? ועוד, ראה כאן:http://www.haayal.co.il/reply.php3?id=1016&rep=7... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולי אישית לא ממש אכפת אם המתיחות והעוינות יעלו (כאילו שהן באמת יכולות לעלות הרבה מעבר למה שהן עכשיו), ובלבד שהמתיחות והעוינות הנ"ל לא יוכלו, מטעמים טכניים[*], להתבטא בהריגה ופציעה של יהודים. אני מעדיף להיות עקשן, שנוא, לא נחמד, אבל חי, מאשר פשרן אהוב, יקיר העולם ומת לגמרי. --- [*] אלו שחשים את העוינות יהיו בצדו השני של גבול בר-הגנה שצבא חזק שומר עליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל בצורה כזו לא תהיה חי או לא תחיה בשקט, וכח צבאי בלבד לא יכול להביא את הפתרון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אלו אכן כל האפשרויות, אני מסכים אתך לגמרי. ההצעה שלי אומרת שיש אפשרות אחרת שראוי לבדוק אותה לפני שמגיעים למסקנתך. אם באפשרות שלי יש משהו, ייתכן שתצליח להיות חי ביותר ביטחון ממה שאתה מציע (כי כידוע לך גם היהודים שנמצאים בצבא עלולים להיפגע), בהרבה יותר שלום ממה שאתה מציע וגם נחמד. שים לב, אינני טוען שזה מה שיהיה. אני רק אומר שזה ייתכן ומציע לבדוק זאת ברצינות. מדוע אם כך שתתנגד לכך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שכל דיון כאן פוליטי גולש ישר ל"ימין" מול "שמאל". לדעתי המילה "זכויות" במיוחד בהקשרה הלאומי, מובילה אותנו מייד ל"צדק" וממנו בחזרה לוויכוח על מי צודק יותר. אני בדעה שראוי להחזיר את הדיון לזכויות ולצרכים האישיים של עיסאם ושולה (סתם שמות) ולא של "הפלסטינים" ושל ה"יהודים". כשעובדים על בסיס כזה ניתן ליצור חיים טובים יותר לכולם כי פועלים עניינית ולא על בסיס עקרוני. זה יותר מסובך לכאורה, זה פחות "צודק" אולי אבל זה הרבה יותר חכם ומביא לתוצאות הרצויות. אחרי הכל, אנו בסופו של דבר מעוניינים שיתאפשר לנו לחיות איש תחת גפנו ותחת תאנתו (ואולי כבר לא? אולי אנו באמת מעדיפים את ההתמכרות לאדרנלין?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דומני שבתגובה הזאת אתה מבטא בבהירות את הטעות המרכזית שלך ושל אחרים (בעיקר בשמאל), המבקשים להציג את הסכסוך במונחים של איכות חיים וזכויות אזרח, בעוד שלאמיתו של דבר זהו סכסוך לאומי. מאתיים השנים האחרונות הוכיחו שהרגש הלאומי הוא רגש חזק, ושבני אדם מוכנים להקריב הרבה (את איכות חייהם ואף את חייהם) למען טובת עמם וארצם, בהווה ובעתיד. מדינות הלאום נהנות מיציבות והצלחה יחסית, בעוד שנסיונות לבסס מדינות על רקע אידאולוגי - קרסו, ו''מדינות כל אזרחיהן'' שקמו בשטחים גיאגרפיים שרירותיים (כמו באפריקה) - שרויות במצב תמידי כמעט של מלחמת אזרחים. כל נסיון לטפל בבעיה לאומית כאילו היא בעיה של איכות חיים הוא (אולי) יפה על הנייר, אבל הוא נדון מראש לכישלון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרויד ורבים אחרים כתבו על הפסיכולוגיה של ההמון שבה אנשים מוכנים לזמן מה לשים הצידה את טובתם ואפילו את חייהם כדי להרגיש שהם חלק ממשהו גדול יותר ולהעלים כך את הפחד ממותם. יש באנשים את שני הצדדים וזה תלוי הרבה בחינוכם איזה מהצדדים יבואו לידי ביטוי בפועל. ישראל היא דוגמה למדינת מהגרים שהדגישה את המשותף הדתי כדי ליצור ''לאום'' המאחד בין קהילות שונות מאוד זו מזו וארה''ב גם היא רחוקה מלהיות מדינת לאום קלאסית, שלא לדבר על שוויץ... דור שגדל על כך שאיכות חיים חשובה יותר מלאום ושלומד שמתייחסים לאנשים באופן הוגן בלי קשר לדתם ולאומם, יוריש הבחנה זו גם לבניו. לאום הוא דבר מומצא שאיחד יחד בורגונדים עם נורמנדים וסקסונים עם בריטונים וההבדלים בין אלה או המלחמה ביניהם לא הייתה לוהטת פחות מאשר זו שיש ביננו לבין הפלסטינים. בסופו של דבר לכל אדם יש השתייכויות רבות. אנו נוטים להילחם בעד ההשתייכויות המותקפות ולהתעלם מהאחרות. הצעתי מיועדת לאפשר לאנשים להיזכר בהשתייכויותיהם הרבות האחרות (משפחה, מקצוע, מגדר, מקום יישוב, מקום עבודה, קבוצת גיל, דעות פילוסופיות) ולראות שברבים מהן הוא דווקא שותף לאנשים מהלאום השני... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור למה אתה מזלזל באידיאולוגיות שמאחוריהן מתלכדים בני לאום ולפעמים יותר מבני לאום אחד במטרה להשיג שינויי. ולא ברור לי גם למה אתה חושב שעורך דין פלשתיני יחפש את המשותף בינו לבין עורך דין ישראלי כאשר המשותף בינו לבין פאלח פלשתיני הרבה יותר משמעותי (גירוש אבותיהם מאדמתם). התפישה ליצור מכנה משותף חדש נכשלה כי בסופו של דבר נוצרות אותן מתיחויות על רקע חברתי כלכלי ויוצא שההשתייכויות האחרות הופכות מותקפות . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משום מה הקרבה שאתה מתאר בין עורך דין לפאלח לא באה לידי ביטוי בשום מקום אחר חוץ מאשר במלחמה המשותפת. אבותיו של כמעט כל אחד גורשו בשלב כזה או אחר של ההיסטוריה אך רוב האנשים אינם רואים תועלת בלהתעסק בזה. לדעתי המשותף בין בני האדם כולם רב על המפריד -- כולם רוצים חיים טובים ובטוחים לעצמם ולילדיהם. החוכמה היא להזכיר את זה להם גם בשעות שהדם עולה לראש ו''משכנע'' שחייבים להרוג למען נקמה או כבוד. ההיזכרות בזהויות הרבות שיש לכל אחד מאתנו (שחלקן משותפות גם ל''אויב'') עוזרת למנוע את הנפילה במתכונת הסטריאוטיפ והדה-הומניזציה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה, אבל לרעיונות בהערתך הקודמת אין אחיזה במציאות. עורך הדין הפלשתיני דובר את אותה שפה של הפאלח הפלשתיני מבין ומעריך את אותה התרבות של אחיו הפלשתיני מאמין באותו אללה ועוד ועוד. מה גם שיתכן שבנו של הפאלאח מתלמד אצל העורך דין ולאבא של העורך יש מטה זיתים בשכנות למטעו של הפאלח.. בדבריך על המשותף הרב על המפריד, ומניעת הנפילה במתכונת הסריאוטיפ והדה-הומניזציה אתה מדבר על סימפטומים (בדרך כלל) של סכסוך כמעט בלתי פטיר כאשר כל צד בטוח שהוא הצודק.. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים לסייפא של תגובתך: כל צד בטוח שהוא הצודק וחושב שאין בידו ברירה אלא להילחם בשני כי השני אינו פתוח לשינוי ולהגמשת דעותיו אלא אוחז בשלו בעקשנות. גם בדיון המתקיים כאן ביננו אנו מניחים אימפליסיטית איזושהיא תשתית משותפת המאפשרת לנו להחליף דעות ולהתווכח ואולי להגיע לסינתזה (לאו דווקא פשרה) של החלקים הטובים בהשקפות של כל אחד מאתנו. אנו מנסים להסכים על העובדות, על כללי ההיסק ובעיקר על זכותנו להשמיע ולהישמע. אנשים בוחרים כל הזמן איזה מזהויותיהם הסותרות לכאורה תנהל את חשיבתם והחלטותיהם. גם בקרב הפלסטינים היו (ועדיין יש) רבים הרואים את זהותם הפאן-ערבית כמובילה וחשובה יותר מזהותם הפלסטינית. האיסלם עצמו מאגד את כל המוסלמים (בלי קשר ללאום) ליחידה אחת הכלולה בתוך יחידת מאמיני אללה (כולל היהדות והנצרות) והעומדת כנגד "עובדי האלילים". לעומת זאת פעמים רבות ההשתייכות העירונית, החמולתית או המשפחתית גוברת על ההשתייכות הלאומית ומתחוללים סכסוכים אלימים בין קהילות שונות השייכות לאותו עם – עד להרג. דוגמה נוספת היא הפלסטינים המוסלמים לעומת הנוצרים – אלו לא מאמינים באותו אללה ובכל זאת טוענים שהם שייכים לאותו לאום. בקיצור, לדעתי נפלת במלכודת הראייה הסטריאוטיפית והפטרונית של הפלסטינים האינדיבידואלים המנסה לטעון שלהם אין זכות בחירה בין הזהויות הרבות שלהם ולכן הם "אנוסים" לבחור בדרך בה הם בוחרים. אני חולק על זה. הם בני אדם כמוך וזכותם לבחור ולשאת בתוצאות בחירתם לטוב או לרע. הצעתי נועדה לאפשר גם להם לבצע את בחירתם בלי חשש לטרור וסחטנות פנימית ולשאת בתוצאותיה שיכולות להיות טובות בהרבה עבורם מאשר המצב הנוכחי ואפילו מאשר המצב "הרצוי" מבחינת הקיצונים שלהם – הרס ישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ירדת כנראה לסוף דעתי וכדי להתמקד נסה להתייחס להערותיי : א. הסייפא של הערתי הקודמת מתייחסת לשורש הבעיה. אם ניקח לדוגמא את יפו, אז העיר הזו (היום בעלת ערך נדלני עצום(-הערה שולית)) היתה עד לפני כ 50 שנים ערבית. רוב תושבי (או יורשיהם)העיר הערבית הזו חיים היום כפליטים.. האם לדעתך הלהט שיש היום בציבור הערבי במחנות הפליטים מקורו בסטיגמות וכד' ? לעומתם אנחנו הישראלים נאחזנו פה באדמות פרטיות (אדמות שנרכשו בכסף) במטרה להקים פה בית..בשלב מסויים ה"מקומיים" החליטו שזה לא נראה להם ולכן נקטו פעולות אלימות להעיף אותנו מפה וכפועל יוצא מפעולות ההגנה על קיומנו (זו סטיגמה ?) נוצר ה"ברוך" הגדול.. מה שאתה מציע זה בעצם להתעלם מהלחם ולשחק ב"נדמה לי". ב. אני נפלתי במלכודת הראייה הסטריאוטיפית והפטרונית של הפלשתינים ??? הטענה הזו שלך מצחיקה..הרי מי שמנסה לנווט ולתמרן אותם וביהירות זה אתה..אתה מנסה להגיד להם שישכחו מיפו רמלה לוד ושישכחו גם מאללה מהזתים והכבש ושיישרו קו עם המשותף לנו ולהם..הרעיון כשלעצמו פנטסטי אבל להם (בדיוק כמו שלנו) יש את הזכות להחליט אם הם בכלל מעוניינים לטפח את המשותף שבינינו או להישאר רתוקים לתכנים שלהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלהט אינו נובע מסטיגמות. הוא נובע מבחירה במה להתמקד. יש כאן מיליוני יהודים שהוריהם או סביהם נרצחו בשואה, הם איבדו את בתיהם ונאלצו לבנות בית חדש במקום אחר. גם הם היו יכולים לבלות את כל ימיהם בשנאה ''מוצדקת'' ובשאיפת נקם אך בחרו אחרת. יש להם אכן את הזכות להחליט מה הם רוצים אך צריך להגיע לבירור מה זה בדיוק וזו מטרת הצעתי. אם יבחרו רובם ביישוב הדעת שמטרתם היא להשמידנו כדי לעשות את ה''צדק'' לשיטתם, נוכל אנחנו להחליט מה אנו עושים בנסיבות אלו. אך אם יתברר בכל זאת שרובם הגדול מעדיף לחיות בשקט ובשלווה ולקבל נניח פיצוי כספי או אדמה חליפית אם אכן איבד את רכושו כתוצאה מהסכסוך, אזי זהו סיפור אחר לגמרי. אם נמשיל את זה לסכסוך בין שכנים הגרים בבית משותף, יש כאלה שינסו לחלק את הגינה ויריבו על כל ילימטר ממנה, יערבו את המשטרה, יעשו פעולות עויינות ואולי אף יגיעו לאלימות ויש כאלה שיהפכו את הגינה לאזור משותף לרווחת כולם. הבעיה שבד''כ מספיק שאחד מהשכנים יהיה עויין כדי שיהיה סכסוך ושניהם יהיו עוינים וצריך גישה יצירתית כדי לראות שיש גם אפשרות אחרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק כך. הרי זוהי בדיוק התוכנית: אם רוב ברור באחד העמים אכן חפץ במלחמת-השמדה (שאגב: הורסת ותהרוס את שניהם כאחד, למרות אי-הבנתם של הקיצוניים), או-אז זה המצב ונצטרך, כדברי דורון, לראות לאן הולכים עם זה. ההנחה שלי היא, לעומת-זאת, שתמורת חזרה מלאה לגבולות 67 (בלי "פרוזדורים ישראליים" ועם חלוקת ירושלים), יאותו הפלשתינאים לוותר על זכות-השיבה ויסתפקו בשווה-כסף (הוגן בהחלט לדעתי). אלא שכל עוד אנו תלויים לשם כך בכנופיית פוליטיקאים-גנרלים בני למעלה משבעים, הרבה לא יזוז. משום כך, בין השאר, תוכנית זו היא כה טובה! דני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה לגבי "פרוזדור" ערבי שיחבר בין יהודה ובין עזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יעשו גשר, או משהו... אם *זו* תהיה כל הבעיה אז יפתרו אותה כבר, אל תדאג. ושאלה יהיו כל צרותינו... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלוואי והפתרון היה פשוט כמו שאתה מתאר אותו.. ואגב הצעה של חזרה לגבולות 67 חלוקת ירושלים ופיצוי הוצעו לכנופיית הרוצחים הפלשתינים ע"י הגנרל ברק..והתשובה הפלשתינים היתה רצח רצח ועוד רצח של ישראלים חפים מפשע..ובמצב שכזה מותר ואף חובה לבחון דרכים חלופיות ובהן גם החרבת היישות הפלשתינית כולה שאינה שונה בהרבה מהנאציזם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במה הישות הפלסטינאית אינה שונה בהרבה מהנאצים פרט נמק והדגם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולמה היית משווה,ילד קטן שלי, ישות המחנכת מעודדת ושולחת מתאבדים והעיקר לעלוז למראה תינוק וסבתו נטבחים באכזריות רק בשל היותם ישראלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לטרוריסטים בכל העולם שלא עושים את ההבחנות ג'נטלמניות ולא מקבלים כללים של מלחמה בין צבאות המותירה מבחוץ את האוכלוסיה האזרחית. ורק תיזכורת יש עוד צבא של רחמנים בני רחמנים שרואה בכיבוש אוכלוסיה אזרחית ובהתמערות סיסטמטית בה את האופציה היחידה לבטחון אותם ישראלים. כך אפילו טוען ראש הבטחון המסכל שלו שנחשב לסמכות מקצועית אוביקטבית ולג'נטלמן מקצועי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היהודי בדוגמה שלך ישקול שיקול ענייני. היו ויש לא מעט תנועות יהודיות הפועלות בכוח כנגד אנטישמים, במיוחד במקומות שבהם יש מספיק יהודים והתנגדות רשמית לאנטישמיות. עליה לארץ היא אכן אופציה אם האדם חושב שיקבלו אותו יפה, יקלטו אותו והוא יוכל להביא את רכושו – יחד עם זאת, עובדה שמרבית היהודים הגיעו לארץ רק כתוצאה של מצוקה גדולה מאירופה שאחרי השואה, ממדינות ערב שבהם הרגישו לא בטוחים פיזית וממזרח אירופה בה תנאי החיים היו קשים לכשעצמם. הגירה של הפלסטינים מרצון הייתה אפשרית אם היה מקום שהיה מעוניין בהם ומבטיח להם תנאי חיים טובים בהרבה מאלה שיש להם כאן, בדיוק כמו שיש ישראלים שיורדים אם נראה להם שבארה"ב יחיו חיים טובים יותר. אם האדם חושב שאין לו לאן ללכת או שבהליכתו יאבד את כל אשר לו ואת תקוותו הוא בהחלט עלול להגיע למסקנה שהדרך היחידה הפתוחה בפניו היא שימוש בכוח, אותו יצדיק לעצמו בהגנה עצמית. זווית נוספת שכדאי שתחשוב עליה: נניח שהפלסטינים יהפכו בכל זאת להיות כאן רוב (מה שאפילו לשיטתך אפשרי אם לא נפעל כהלכה), האם אז תארוז אתה את חפציך ותעזוב על סמך אותו טיעון שהבאת? לסיום, ההיסטוריה מלאה בפתרונות כוחניים שחלקם גם הצליחו. אם אחד מעמים נחוש בדעתו להילחם עד הסוף, יהיה צורך בפיתרון כזה, למרות מחירו המוסרי והכלכלי הגבוה. הצעתי נועדה למצות את האפשרות שלא כך הדבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני מכיר אף תנועה הפועלת נגד אנטישמים בשיטות של טרור. ואגב, לא כל תנועת ימין באירופה היא בהכרח אנטישמית, ולא כל מי שחושב שמקומם של יהודים הוא בארץ ישראל הוא אנטישמי (אני למשל איני כזה). ישנן כעשרים מדינות ערביות המצהירות שוב ושוב כי הפלסטינים הם אחיהם, וחלקן אף מוכנות לצאת למענם למלחמה. מדוע יסרבו כל המדינות הללו לקלוט את אחיהם בתחומן? ישנן מדינות לא מעטות שבהן הפלסטינים רצויים, ושבהן מובטחים להם חיים טובים יותר מאשר כאן. עשרות אלפי פלסטינים חיים כבר היום בארצות המפרץ הפרסי, שם הם מדברים בשפתם, מקיימים את דתם, ופרנסתם מצוייה בשפע. אני לא אעזוב את הארץ הזו משום שזוהי ארצי היחידה. אילו היו בנמצא עוד מדינות יהודיות דוברות עברית, סביר שעמדתי היתה משתנה, ובמקרה שהחיים בארץ היו הופכים לבלתי-נסבלים עבורי, הייתי עוקר לאחת מהן (על אף אהבתי לארץ ולנופיה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באילו מדינות הפלסטינים רצויים *כאזרחים* ומובטחים להם חיים טובים יותר מאשר כאן? אם זה היה נכון באופן גורף הרי שסביר להניח שאף הפלסטינים אזרחי מדינת ישראל היו עוקרים ממקומם ועוברים לגור במפרץ הפרסי מיוזמתם, לא? יתרה מזאת, למרות ההצהרות כי הפלסטינים הם "אחים" ברוב מדינות ערב הסובבות את ישראל לא מתייחסים לפלסטינים כאל "אחים" אלא מחייבים אותם להישאר במחנות הפליטים ולא נותנים להם אזרחות, כך שיש הבדל בין מה ש"אומרים" במדינות ערב לבין מה ש"עושים" במדינות ערב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לצערי זה אינו נכון באופן גורף, ופיהם וליבם של המשטרים הערביים אכן אינם שווים בעניין זה. אני מאמין שמצב זה ניתן לשינוי ע''י שילוב של תוכנית בגיבוי בינ''ל וסיוע כספי למדינות ערביות שיסכימו לקלוט ערבים מא''י בתחומן ולהעניק להם אזרחות מלאה. בסופו של דבר הערבים הם בני אדם, והסולידריות הערבית היא רגש אמיתי שאכן קיים בליבם. קשה לי להאמין, שבתנאים המתאימים, לא יימצאו מבינהם כאלה שיסכימו לקלוט ''עלייה'' פלסטינית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא טענתי שלא, תיארתי את המצב הקיים. העתיד - מי ישורנו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אחד המסקנות של אוסלו הוא לא להסתמך על נטיות הלב שלנו לא לימין ולא לשמאל. יש פה לאום פלסטניאי שלא רוצה להגר מכאן ולא מוכן להשלים עם קיום ישראלי הן בשטחים והן (חלק נכבד שלו) גם בגבולות 67 השאלה האם יש מוצא מן המבוי הסתום הזה? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |