בתשובה להעלמה עפרונית, 05/11/20 14:00
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ממש לא קשור אבל נתיצת פסלים מזכירה לי את שירו של פרסי ביש שלי על פסלו של פרעה אוזימנדיאס: פַּגַשְׁתִּי מְטַיֵּל שֶׁשָּׁב מֵאֶרֶץ עַתִּיקָה, סִפֵּר הָאִישׁ עַל זוּג רַגְלַיִם שֶׁגּוּפָן נֻתַּק מֵאֶבֶן עֲנָקִית, שְׁקוּעוֹת בַּחוֹל שֶׁל הַמִּדְבָּר, וּלְיָדָן פַּרְצוּף זָעוּף, כְּמוֹתָן שָׁם מְבֻתָּר. שְׂפָתָיו מְשֻׁרְבָּבוֹת בְּבוּז צוֹנֵן וְאַדְנוּתִי, אֶת כָּל הַיֵּצֶר וְהַלַּהַט הַפַּסָּל הֵיטִיב לַחְרֹת וּלְהַנְצִיחַ בַּדְּבָרִים הַדּוֹמְמִים: הַיָּד שֶׁלָּעֲגָה לַכֹּל, הַלֵּב שֶׁלֹא הִכְמִיר. וְעַל הַכַּן נוֹתְרוּ מִלִּים, דְבָרִים שָׁם חֲקוּקִים: "אֲנִי הוּא אוֹזִימַנְדִיאָס, וּמֶלֶךְ הַמְּלָכִים. הַבִּיטוּ והִתְיָאֲשׁוּ, בְּכָל יְצִירוֹתַי!" אֲבָל סְבִיבוֹ כְּלוּם לֹא נוֹתָר, הַכֹּל מִזְּמַן נֶחְרַב הֵן רַק חֻרְבָּן חָשׂוּף, עָצוּם, מֵקִיף אוֹתוֹ עַתָּה, רַק חוֹל נוֹתָר מֵעֲבָרָיו, שְׁמָמָה שָׁם, בַּמֶּרְחָב. בסופו של דבר הזמן הוא מנתץ הפסלים הגדול ביותר. נ.ב. ציטטתי את התרגום של עופרה אורן ולאאת התרגום המשוררי יותר של ראובן צור שמצוטט בויקיפדיה. נדמה שהתרגום בשפה היותר רזה עושה יותר צדק לרעיון המובע בשיר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הזמן שיעבור לא רלבנטי כאן. הפסלים מתפקדים כסמלים ויצוגים עבור החברה הנוכחית ובהווה יש להם משמעות תרבותית ופוליטית. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |