בתשובה להפונז, 26/10/20 13:46
 |
|
 |
||
|
||||
 |
2 רק לי מפריע שהמילה "שביס" מופיעה בשיר פעמיים? אני בטוח שמדובר באמצעי אמנותי רב השראה ומשמעות, אבל אותי זה מעצבן משום מה. גם העובר-גובר-נובר-צובר נשמע לי כמו התחכמות מיותרת מטיפוס "שופוני" (ובאלה אני המומחה מספר אחד בארץ כך שנא לא להתווכח). ממאיר אריאל היו לי ציפיות גבוהות יותר. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
2 זה יוצר הרי הקבלה ברורה בין "שביס אפרפר כלטיפה על הים" לבין "שביס הרקדנית מרחף על בטן גליה" (ולא במקרה). העובר-נובר-צובר הוא מאיר אריאל קלאסי, ראה העין השטופה וחבריה מהטרמינל. אבל הבנתי, פייר, אתה מאוכזב. לגיטימי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ספיציפית העין השטופה, הקלופה, היא מאיבן גבירול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין, לא ידעתי. אבל אחרי שגיגלתי, זה בהשראת אבן גבירול, אבל לגמרי לא העתקה. בהמשך לתגובתי כאן למטה לפתילון אחר - (כמעט) כל מקוריות בונה על השראה מאחרים. זה בסדר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא האשמתי בהעתקה. אני חושבת שזה מעולה ורק מעשיר את השיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל... אין אף מילה משותפת בין חרוזי ה"וּפָה" של אבן גבירול ושל אבו שחר! האם לעצם הבחירה בסיומת הזו אפשר לקרוא השראה? בתור שני משוררים שהרבו לחרוז שורות רבות על אותה סיומת (הראשון היה מוכרח מתוקף מוסכמות השירה שהוא פעל בהן, השני היה מוכרח כי הוא היה מוכרח), זה כמעט בלתי נמנע שלפעמים הם יבחרו באותה סיומת, ולו במקרה. זה שלאריאל לא יצאה כאן אף מילה משופת עם רשב"ג, זה הישג בפני עצמו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בארור. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |