בתשובה ליהונתן בר, 17/09/20 23:45
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כשאתה מדבר על הערכת רופאים צריך להבדיל בין שני דברים: ההערכה מבחינת המטופלים וההערכה מבחינת המערכת. מבחינת המטופלים, האופן שבו הם תופשים רופא מתיחס מצד אחד ליחס שהם מקבלים ממנו ומצד שני לאיכויות האבחנה והטיפול שלו (שוב - כפי שהן נתפשות בעיניהם הסוביקטיביות). למערכת יש קריטריונים אחרים שכוללים את אלה אבל גם את האיכות המחקרית שלו, את היכולת והרצון שלו להדריך רופאים צעירים ומתמחים, את יחסי האנוש שלו במסגרת העבודה במחלקה, את יכולת הניהול שלו, את קצב העבודה וכן הלאה - אני בטוח שאתה יודע הרבה יותר ממני. אני לא לגמרי משוכנע שקשה לדרג את האיכויות הקליניות - זה כמובן תלוי במדה רבה בהתמחות. אני מנחש שקל יותר לדרג כירורגים מאשר רופאי משפחה, למשל. אבל כדוגמה אנקדוטלית: הבן שלי נבדק פעם ע"י פרופ' עזריה ריין; כל מי ששמע את השם מייד אמר לי "עזריה? הוא קרדיולוג הילדים מספר אחת בארץ". רופאים בכירים התבטאו בסגנון של "כל מה שאני יודע למדתי ממנו". אז יש מקרים שאפשר בהחלט לדרג. אני מניח שלרופאים שעובדים יחד עם מישהו באותה מחלקה תהיה הערכה לא רעה לאיכויות הקליניות שלו - אתה שומע אותו בסיור רופאים ובהתיעצויות, אתה רואה איך הוא מעביר מחלקה, מה מדת הבקיאות שלו במצב של כל חולה, בטיפול ובסיבוכים האפשריים. לי יש מושג לגבי האיכויות המקצועיות של רוב האנשים בצוות שלי. אצל רופאים זה שונה? לגבי קידום, זו כבר שאלה מורכבת יותר. לא לגמרי ברור לי מה אתה מגדיר כקידום אצל רופאים. במקצועות רבים יש שני מסלולי קידום נפרדים - מקצועי וניהולי. במסלול המקצועי אפשר להתמחות יותר ויותר בדבר מה, להפוך לגורו ברמה של הארגון או של המקצוע כולו (ישיבה בוועדות תקנים, עריכת פרסומים מקצועיים וכו'). במסלול הניהולי מנהלים חלקים גדלים והולכים של הארגון. רופא שהוסמך כמומחה בדרך כלל עובד במחלקה בבית חולים או מתחיל פרקטיקה פרטית (או שניהם) וזה מה שהוא מיועד לעשות עד הפנסיה. אז המסלול הניהולי במצב כזה (בבית חולים, כמובן) הוא בכיוון של ניהול המחלקה; המסלול המקצועי הוא ללכת לתת-התמחות או התמחות נוספת, ללמוד או לפתח שיטה חדשנית, ו/או לעסוק במחקר כעיסוק מרכזי או לפחות משמעותי. אז אם קידום לניהול נגזר ממחקר זה באמת מגוחך כי הניהול דורש כישורים שונים - לאו דווקא הכישורים הקליניים הטובים ביותר, וגם לא המחקריים. אבל אפשר בהחלט להבין שקידום מקצועי (ובוודאי קידום לדרגת פרופסור) ייגזר גם מהצלחה מחקרית, לא? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אכן - גם ל"מערכת" וגם למטופלים יש את הקריטריונים שלהם להערכת רופא "באופן כללי"; הבעיה היא שיכולת הערכה הקלינית היא בעייתית-עד-לא-קיימת. וכן, אותה בעייה משפיעה על שתי ההערכות הללו - גם המטופלים וגם ה"מערכת" מנסים להעריך רופאים בצורה שעוקפת את הבעיה. למטופלים למשל - הפתרון העיקרי הוא "Ask Around", כמו אותו פרופ' ריין מסיפורך. הם שואלים את מי שעובד איתו באופן צמוד, ומקווים שאחרי מספיק אנשים שנשאלו - תתבטלנה ההטיות. נניח, הטיה שקיימת כיוון שמדובר באדם שרק מפאר עצמו ומשוויץ מול עמיתיו, אך המציאות רחוקה מכך. או נניח, שאותם קולגות שנשאלו מקנאים בו ומלכלכים עליו שלא לצורך, או לחלופין משבחים אותו כי הוא מנהל חביב וסימפטי ו"לא נעים להם" ללכלך עליו. אבל כל אלו מתכנסים לאותה הבעיה - חוסר המדדים בהערכת האיכות הקלינית של הרופא, וההתסתמכות על "שמועות" ו"רשמים" של הקולגות. באשר למערכת - כן, יכולת ההדרכה, יכולת יחסי האנוש ויכולת הניהול וכד' - כולם באים לידי ביטוי. אבל בעוד שאת יכולת ההדרכה אפשר למדוד ע"י משובים מסטודנטים, שאר הקריטריונים בעיתיים גם כן. ובכל זאת, עולה המחקר על כל אלו כאשר מקדמים רופא. גם באקדמיה למשל יש נטייה לקדם חוקרים לפי המאמרים שהם מפרסמים (ולא, נניח, איכות ההוראה שלהם) - אבל כאן עוד אפשר לומר שפרסום מאמרים הוא העיקר, בעוד שברפואה, אפעס, מדובר בקריטריון "משני" לטעמי להערכת מקצועיות. קידום ל"פרופסור" הוא קידום אקדמאי שנגזר מהמחקרים שפירסמת; רופא יכול להיות בעל איכויות קליניות ירודות ביותר ולהיות פרופסור, ולהיפך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי המטופלים, מובן שאין להם דרך להעריך את הרופא באופן ישיר; אבל אותה בעיה יש לנו עם כל נותן שרות שאנו חושבים לשכור - שרברב, אדריכל, עורך דין או טכנאי מזגנים. השאלה המענינת יותר היא לגבי הקולגות. אני נמצא מחוץ למערכת הזו ולא מכיר אותה לעומק, אבל במערכות שבהן נמצאתי - מקצועית, צבאית, אקדמית - בדרך כלל לקולגות שעובדים/לומדים/משרתים באופן שוטף עם אדם יש יכולת להעריך את רמתו המקצועית, לא בהכרח במושגים של ציון מספרי אבל כן במושגים של "אם הייתי עכשיו בונה צוות חדש, את מי הייתי לוקח ראשון ואת מי בסוף". האם רופאים שעובדים, למשל, באותה מחלקה עם רופא מסוים לא יכולים להעריך את רמתו המקצועית הקלינית (גם אם ההגדרה שלהמושג הזה כשלעצמו היא קצת עמומה)? לגבי האקדמיה והרפואה - הבעיה היא שבמקצוע הזה הן במדה לא קטנה שלובות זו בזו, והרופאים בבתי החולים הגדולים משחקים גם במגרש האקדמי. אין למעשה כמעט אף מקצוע אחר שנקודת ההתחלה בו היא תואר דוקטור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שהקולגות יש יכולת להעריך את הרמה המקצועית - באותה מידה, כנראה כל חברי החוג לכלכלה באוניברסיטת ת"א מסוגלים להעריך מי המרצה הטוב ביותר בחוג. הבעייה היא שאין יכולת להשוות בין מקומות שונים - למשל - מי מרצה יותר טוב, ה"הכי" של ת"א או זה של העברית? ובאופן דומה, מי רופא יותר טוב, ה"כוכב" של הדסה או של שיבא? הקולגות של הראשון בטוחים שהוא עילוי, ומאידך הקולגות של האחרון משוכנעים בכך גם כן. מעטים עבדו עם שניהם ומסוגלים לבצע את ההשוואה. ובכלל, איך נשווה את כלל החוג/מחלקה בין המקומות השונים? כאן אנחנו רוצים לעשות אולי "ממוצע משוקלל" של חברי החוג - אבל איך אפשר לעשות את זה כששיטת ההערכה היא "מה חושבים העמיתים"? בהעדר יכולת להשוות מחלקות שלמות וחוגים שלמים אנו פונים לפתרון אחר, השוואת התוצר האקדמי של המקומות הללו. מאמרים אפשר לספור ולשקלל, וכן ניתן לראות שמחלקה מסויימת היא "יותר" מאחרת, וחוג מסויים הוא "יותר" ממקבילו במקום אחר. הדבר לא נסתר כמובן מהמנהלים; כיוון שמודדים את כלל המחלקה לפי מדד המחקרים - הם דורשים מחקרים מהעובדים שלהם, ומכאן הדגש הרב יותר על פרסומים ממה שהייתי חושב ש"נכון". |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |