 |
סיבכת אותי. לפי ויקיפדיה, את שני הספרים קראתי בתרגום הישן (אלישבע קפלן).
יש לי בעיה עם תרגומים חדשים. הנאת הקריאה שלי נפגמת מניסוחים שמעבירים לי תחושה של עילגות.
אני גם לא מתלהב מתרגומים ש"מנגישים" את הספר, במיוחד כשכבר קיים תרגום ישן מוצלח1. הסיבה הראשונה היא עקרונית: מי שקורא את "התפסן" באנגלית, קורא אותו באמריקאית מדוברת של שנות הארבעים. השפה היא חלק מהרקע ומההקשר. הסיבה השניה היא שאני סנוב. אני נגד האכלה בכפית. כמו אחרים כאן באייל, גם אני בילדותי התמודדתי עם מילים שלא היו מובנות לי בזמן הקריאה. זה מאד פיתח את כישורי השפה שלי. גם המסתורין שבאי-הבהירות היה לפעמים חלק מהקסם3 4. קריאת ספרים מלכתחילה דורשת מאמץ מסוים, ולא שווה להרוס ספר טוב בשביל אלה שלא מוכנים להתאמץ קצת2.
_____
2 הדברים לעיל נכתבו מהזווית האישית. העניין כמובן מורכב יותר. התרגומים שקראתי היו מקסימום מדור הסבים שלי, ובשפה מתחדשת שלא היתה מבוגרת מהם בהרבה. עם הזמן הפער ילך ויעמיק. עם שייקספיר אני מעדיף להתמודד בניסוח המקורי3, אבל קראתי שלדוברי ספרדית מאד קשה לקרוא את דון קישוט (מאותה תקופה).
3 גם כשאני קורא בתנ"ך.
4 ע"ע ההברקה של מאיר שלו ב"עשו", כשצמד תאומים חולקים זוג משקפים יחיד.
1 במוטל בין פייסי החזן, ברקוביץ' תרגם את "מאכן א לעבן" כ"עושים חיים". נפלא בעיני.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש