 |
|
 |
||
|
||||
 |
כתבתי כל כך הרבה דברים, שלא ברור לי מה מהם לא נכון. בכל אופן מספר המקרים (cases) בישראל הוא 16717. 279 מתים שהם 1.94% מן המקרים (הכל מה-worldmeter), כך שיוצא שחסרים בערך 2300 מקרים שאיכשהו נעלמו מחישוב ה-%. מספר הבדיקות וכמה נבדקו לא רלאבנטי. מעניין רק כמה אובחנו כנגועים. בכל מקרה פחות או יותר 2% תמותה נשמע לי מאד גבוה. לא יודע למה. אם נניח 10% מן האוכלוסיה היתה נדבקת, היה מדובר ב-200,000 מתים. אני חושב שאריק כתב שבמקומות בהם נערכו בדיקות נגדנים מדגמיות, התגלו בסביבות עוד 40% נגועים. מאחר ועד עתה לא ברור מה אמינות הבדיקות האלו, יתכן שמספר הנדבקים ללא סימפטומים משמעותיים גדול עוד יותר. בגרמניה % התמותה מהמקרים גבוה עוד יותר (בערך 5%). אם 5% מן הנדבקים היו מתים, אני לא חושב שמישהו היה מעז להמעיט בחומרת המגיפה כפי שרבים עושים היום. ההנחה שלי היא ש-% התמותה הגבוה יחסית נובע מכך שבדיקות הוירוס נעשו בד"כ רק למתלוננים עם סממני מחלה של ממש. זה גם נשמע הגיוני. המחסור בבדיקות (המטושים, המטושים), הקשיים בארגון המעבדות, חוסר האמינות של הבדיקות שדרש בדיקות חוזרות והצורך בבדיקות מרובות של אנשי הצוותים הרפואיים, בודאי לא אפשרו הקצאת בדיקות לכל דורש. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
שאלתי "למה אתה חושב שבישראל עשו בדיקות רק לבעלי סימפטומים רציניים?" ואחרי שענית כתבתי שלדעתי זה לא נכון (נערכו חצי מליון בדיקות וכו'). בכל אופן, אני לא יודע למה 2% נשמע לך גבוה פתאום, אלו היו המספרים מההתחלה וזו הסיבה שהתיחסו לקורונה ברצינות. לגבי הנקודה האחרונה, זה בדיוק היה הנושא של הפרוייקט בו הייתי מעורב. העניין הוא שעבור אוכלוסיה שבה הנגיף נדיר אפשר לערוך בדיקות ביעילות רבה יותר, על ידי קיבוץ מספר דגימות יחד ובדיקה של נוכחות הנגיף בתערובת. אפשר להקטין כך פי 5 או 10, למשל, את כמות הבדיקות הנחוצות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נערכו אולי חצי מליון בדיקות, אבל כמה *אנשים* נבדקו? מי שנמצא חולה נבדק מן הסתם די הרבה פעמים עד הכרזתו כמי שהחלים, צוותים רפואיים בטח נבדקו כל כמה ימים, משפחות הפשע בטח עלו לנו בעשרת אלפים בדיקות וכד'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב כדי היין המורעלים? שאלה: לפי הפרסומים האמינות של בדיקה היא באזור ה-70%, כך שקרוב לשליש הנבדקים אינם מזוהים כלל כאשר אתה בודק אותם בפני עצמם (דומני שיש גם משמעות למיומנות של הטכנאי ושל לוקח הדגימה, לכיול נכון של המכונה והחומרים, לקביעת הרף של ההכפלות וכו'. הדימוי שיש לרובנו בראש של בדיקה שמכניסים מטוש ומקבלים תוצאה הוא לא מציאותי, מקבלים איזשהו ענן הסתברותי). מה ההשפעה של קיבוץ הדגימות (ומן הסתם פיצול החומר שמגיע מכל חולה - או שמא כל חולה נדגם כמה פעמים?) על סיכויי הזיהוי? האם יש דרך לזהות מצב של אי-התאמה בין תוצאות של קבוצות שונות ולתקן, כמו בקודים של תיקון שגיאות בתקשורת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב ידיעתי (לפי מה שסיפרו לי החברה מהמעבדה) הבעיות הן בשלב נטילת הבדיקה, כלומר, יכול להיות שלא יהיה מספיק חומר מהנגיף. אם הדגימות טובות (כלומר יראו תוצאה חיובית במובהק בבדיקה אינדיבידואלית), אז אין בעיה לקבץ 8 דגימות יחד וכנראה גם 16, אם כי אחר כך זה מתחיל להדרדר. בהחלט ניתן להשתמש בתיקון שגיאות כאן. החסרון הוא שאז התוצאות רגישות יותר להנחות העבודה שלך (נניח, מה אחוז החולים). יתר על כן, השיטות המתוחכמות יותר לרוב דורשות קבוצות גדולות יותר (בכד היין המורעל הקבוצות הן בגודל של חצי האוכלוסיה) שהן, כאמור, פחות מדויקות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |