|
אני ממש שונא תגובות כמו זו. משפט אחד קצר כאשר התשובה צריכה להיות מאמר של 1000 מילים. כן. אתה אכן צודק. מלחמתו של ברק וכנופייתו (חיות, מלצר, מנדלבליט, ניצן, בן ארי, ליטמן, למברגר וזילבר) בשלטון החוק היא גם בעיניי פשע פוליטי שהוא מעבר לפגיעה בדמוקרטיה. שלטון החוק והשיוויון בפני החוק, הוא הבסיס עליו מוקמת מדינה מסודרת, שרק עליו אפשר לבנות חברה דמוקרטית. ג'ון אדמס, הנשיא השני של ארה"ב, התחיל את הקריירה שלו בהגנה על חיילים בריטים שמלאו חובתם מול מתיישבים מורדים. כמובן, שאסור להזכיר פאשיזם כאשר מדברים על יהודים, ובכל זאת אשים נפשי בכפי. היסטוריונים ליברלים טענו שלקומוניסטים של טלמאן היה חלק לא מבוטל בעליית הנאצים לשלטון. הקטטות והמהומות בין פלוגות הסער של הנאצים והקומוניסטים ברחובות גרמו לאזרחי רפובליקת וימאר לאבד אמון ביכולתה לשמור על הסדר. מעמד הביניים הגרמני הרגיש כי מאלצים אותו לבחור ברע במיעוטו מבין שתי רעות. אין ספק שההפגנות נגד החונטה אינן מהומות או פרובוקציות, אבל לדעתי אתם לא רק מסכנים את עצמכם ללא תועלת אלא גם מסרבים להכיר במציאות. הטיגריס המשפטי הזה כבר טעם דם אדם ונראה שתיאבונו רק גבר. חולשתם/מיעוטם של מניפי הדגלים הכחולים ולבנים עשוייה להפוך אותם לקרבנות של שלוחיו של ברק ללא תועלת. חולשתם, במקום לעודד את המיואשים, מחזקת את הנוהים אחרי, הגזלנים הנוודים והארכי-רמאים. ההמון במקום להזדהות עם ברכט, מזדהה עם אמא קוראז'. לא לחינם, התירו שלוחי ברק את ההפגנות כנגד מנדלבליט. נראה שהוא סבר שתועלתן עבורו מרובה מנזקן. איני מזלזל בכוונותיהם הטובות של אנשים מן השורה המוצאים עצמם במקום שעתודי שלטון החוק (חברי הכנסת) הפקירו. הבעיה היא שנראה לי שהפגנות הדגלים הכחולים-לבנים הן עשייה לשם העשייה ולא מצליחות לשרת איזושהי מטרה ראוייה. הסיסמה "Tear down this wall" היא חרב פיפיות היסטורית ידועה. לטעמי גילויי דעת ועצומות חתומות הן כלי לא פחות אפקטיבי מהטרדת השכנים ועוברי האורח. אני חושב שהיא גם עדיפה בכך שהיא לא מאפשרת לטרמפיסטים למיניהם להצמיד אליה אג'נדות שאולי אינן מוסכמות על מובילי ההpגנות. אהרן ברק מן הסתם לא התכוון לרצוח את רבין אלא לסלק אותו מן השלטון, אבל במעשיו סיפק לשמאל הציוני את התירוץ הציבורי ("בלי בג"ץ ובלי בצלם") שהוביל להסכם שגרם לרצח.
|
|