|
||||
|
||||
לשאלתך, מישור ההקפה של הירח סביב כדור הארץ משתנה בין 5- מעלות ל-5 מעלות ביחס למישור המילקה באופן מחזורי, כך שהוא יכול להגיע לנטייה של בין 28.5- מעלות ובין 28.5 מעלות. עדיין, בכל חודש הוא עובר פעמיים מעל קו המשווה, כך שאם בוחרים היטב את ציר האליפסה של המסלול ואת התיזמון, אפשר להביא את החללית קרוב מספיק לירח על מנת שכבידתו תוכל לסייע לה להכנס למסלול סביבו תוך חיסכון בדלק. מסובך? מאוד. דורש תכנון קפדני ודיוק גבוה בזמן ובמיקום של הפעלת המנועים? בוודאי. היה אפשרי במקרה של בראשית? סביר שלא היה למערכת את הדיוק הדרוש כדי לבצע את התמרון הזה בהסתברות הצלחה גבוהה מספיק. אבל זה בהחלט אפשרי מבחינה תאורטית. |
|
||||
|
||||
צודק. טעות שלי. |
|
||||
|
||||
למה יש פרצסיה? גאות? השפעה של השמש? השפעת הסיבובי העצמי של כדור הארץ? (למיטב הבנתי, במערכת שני גופים פשוטה לא אמורה היתה להיות) |
|
||||
|
||||
בגדול, כי הירח קטן. כדי להשתמש בכבידת הירח לכל מטרה צריך להיות קרוב אליו וזה דורש דיוק. אני מזכיר, המטרה פה היא לא להכנס למסלול סביב הירח אלא להעביר את החללית ממסלול משווני למסלול שנמצא במישור ההקפה של הירח תוך שימוש בכבידת הירח כדי לחסוך בדלק. |
|
||||
|
||||
נראה לי שלא ענית על מה ששאלתי. השאלה שלי לא התייחסה כלל לבראשית. |
|
||||
|
||||
אז כנראה שאני באמת לא מבין מה השאלה. אתה יכול לשאול אותה שוב? |
|
||||
|
||||
אמרת שנטיית מישור הסיבוב של הירח יחסית למישור המילקה משתנה בין +/- 5 מעלות. זוהי פרצסיה, וראיתי שהיא מוזכרת קצרות גם בויקי. שאלתי היתה - מה גורם לפרצסיה הזו, מאחר ולהבנתי אם הירח וכדור הארץ היו מערכת פשוטה של שני גופים, היא לא אמורה היתה להופיע. |
|
||||
|
||||
זאת אכן פרצסיה, אבל לא של ציר הסיבוב של הירח (שגם לו יש פרצסיה משלו) אלא של המסלול. אני משער (אבל לא באמת יודע) שהיא נובעת מההשפעה של כבידת השמש (אנחנו לא באמת מערכת דו-גופית). |
|
||||
|
||||
התכוונתי לסיבוב סביב כדור הארץ - ז''א אכן של המסלול. נראה שכולנו מנחשים שהענין הוא השמש, אבל עוד לא קיבלנו הסבר מדויק. |
|
||||
|
||||
עכש"י השמש אחראית לכך. (Edward John Routh כתב שבעה ספרים על דינמיקה של גופים מסתובבים. החלק שקראתי - שלושה משפטים מההקדמה לספר הראשון - היה מרתק!) |
|
||||
|
||||
אגב, הניחוש שלי הוא שמאחר והתמרונים של בראשית היו ניתנים לשליטה וחישוב (כל תמרון מראש) מתחנת הקרקע, אין מניעה שניתן היה לחשב בדיוק טוב מאד מתי וכמה להפעיל את המנועים. בהינתן שהתחנה עקבה אחר המסלול בדיוק גבוה, קשה להאמין שלא היתה לה היכולת החישובית לתכנון מסלול סביר למדי. |
|
||||
|
||||
העובדה היא שבחרו לא לעשות את זה אלא להשתמש בדלק כדי לשנות את מישור המסלול, אני מניח שזה היה גם יותר פשוט וגם עם סיכויי הצלחה טובים יותר. |
|
||||
|
||||
במחשבה שנייה זה גם נראה לי פתרון רובסטי יותר. מרגע שאתה במישור הנכון,אתה יכול לקחת את הזמן ולהחליט מתי התמרון הבא. ולכאורה הבעייה שלך הפכה מתלת מימדית לדו ממדית. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |