|
או, במילים אחרות: אפליית נשים מטעמי הריון (פוטנציאלי או אקטואלי) היא כן מוסרית - או לפחות, ההריון הוא בעיה מבחינת המעסיק, שמהווה שיקול מוצדק - אבל מדובר בבעיה חברתית. לכן המדינה מתערבת כאן נגד השוק החופשי.
אני נוטה, במחשבה ראשונה, לחשוב שזה הכיוון לענות על שאלתו המסקרנת של אביב: למעסיק מותר, מבחינה מוסרית, לסרב להעסיק אדם בגלל סיכון מחלה (בדיוק כשם שמותר לו כיום לסרב להעסיק אדם בגלל מחלה אקטואלית), בכל אחוז סיכון שיראה לו. לא בהכרח זה יחסום את האדם שבסיכון; אם יהיה לנו מידע גנטי שלם יותר, יתברר בוודאי שלאנשים רבים סיכונים כאלו או אחרים, וכל אחד יאלץ לעשות את שיקוליו. אם יתברר שיש כאן מחיר חברתי קשה מדי, לגיטימי להתערב בחוק ולאסור על שיקול כזה. כאשר מדברים על מחיר חברתי, אפשר כבר לעשות שיקולים ושקלולים שונים, ולקבוע סף שרירותי, פחות או יותר, למידת הסיכון שתאפשר למעסיק לסרב.
|
|