בתשובה לרודי וגנר, 16/04/20 14:58
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ובנוסף- לא נמצאה אף התפרצות של המחלה בבית ספר 12 בכל זאת המסקנות שלהם הן מאוד מסוייגות. במשפט אחד- "זה לא אומר כלום". וזה גם הקונצנזוס שראיתי במקומות אחרים- "אנחנו לא יודעים". _________ 1 הייתי מצפה שיהיו, ולא מעט, אם ילדים מדבקים אפילו באותו אזור חיוג של מבוגרים. 2 ואיפה יש יותר העברת נוזלי גוף מאשר בגן ילדים? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הסיבה לזהירות היא כפולה: ראשית, זו מסקנה שלילית ('לא ראינו עדיין'), ובמדע יודעים שאלה עלולות להתהפך. עוד לא נערך מחקר עם קבוצת ביקורת ראויה שמאפשר לכמת את ה'לא ראינו' הזה. שנית, זו מסקנה המנוגדת כמעט ב-180 מעלות לידע המקובל בתחום. אחד הכללים הבסיסיים ביותר בתו"ל של מאבק במגיפות הוא 'סגור את בתי הספר'. העובדה שילדים מידבקים, ובד"כ יותר ממבוגרים, היא goes without saying עבור רוב גדול של המחלות המידבקות. לצאת בהצהרה הפוכה - בייחוד כאשר טעות עלולה לעלות במחיר כבד - זה מהלך שלא עושים בלי הוכחות מוצקות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבין את הסיבות לזהירות. אני חושב שהן לא מוצדקות. כבר ברור מזמן שהקורונה פוגעת פחות בילדים, גם מבחינת שיעור ההדבקה וגם מבחינת עוצמת התסמינים (גם הנורבגים אומרים את זה). זה בדיוק ההיפך משפעת. אם כך למה לאמץ את הכללים של שפעת? נכון שאין הוכחות מדעיות לכך שילדים מידבקים פחות. גם אין הוכחות מדעיות (מחקר עם קבוצת ביקורת ראויה) לכך שסיגריות גורמות לסרטן ריאה. בין "אין הוכחות מדעיות" לבין לומר "אנחנו לא יודעים" יש מרחק גדול. בכל זאת ברחבי העולם מעדיפים להגיד "אנחנו לא יודעים". אני מתפלא על עוצמת הכסת"ח. אני חושב שיש לזה קשר לכך שמקבלי ההחלטות נמצאים רובם ככולם בקבוצת הסיכון. מעניין מה קורה בפינלנד |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שיש עוד בעיה עם הבתי ספר: זה מקום שבדרך הטבע גם לא מעט מבוגרים מגיעים בו לקרבה זה עם זה (אנשי צוות והורים). תיאורטית, לא קשה מדי למצוא את הדרכים להקטין מאוד את המגעים בין מבוגרים בבית הספר. מעשית, הורים ואנשי צוות מתנהלים בבית ספר עם המון "זיכרון שרירים" של איך עושים מה, וזו תהיה עבודה לא טריוויאלית (אפשרית, אבל לוקחת מאמץ וזמן) למצוא את הדרכים לעשות אותם בטוחים. בפרט, כשילד בוכה או משתולל, המבוגר שאחראי עליו מועד לזנוח כל כלל זהירות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוקא בית הספר? באופן ספייס אחד מהמקובלים היום (המצב הרבה יותר גרוע מלפני 15 שנה) יש יותר מבוגרים לאורך היום מאשר בבית ספר שלם. בבית ספר יש שני זמנים של צוואר בקבוק - בהגעה ובהחזרה, ולזה ניתן למצוא פתרונות שחלקם כבר קיימים (חבק וסע למשל). בבתי ספר אמריקאים עם מערך הסעות מסודר, הבעייה פתורה מאליה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אכן מצפה שבאופן ספייסס גדולים יתנו לחזור לעבודה אחרי בתי הספר, או רק אחרי שישכנעו שביכולתם לקיים ריחוק סביר. אני עדיין חושב שנוכחותם של ילדים מקשה על מבוגרים (בפרט, אלו שאחראים לילדים) להיזהר, אבל לא משוכנע שבמידה מאוד חזקה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |