בתשובה לeasy, 26/03/20 15:45
 |
|
 |
||
|
||||
 |
עד עכשיו אני לא מבין למה החרדה הגדולה ביותר של אנשים בזמן מגפה זה שלא יהיה להם עם מה לנגב |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
היפותזה: זה נובע מטראומה מוחשית. רובנו נקלענו הרבה פחות פעמים למצב של רעב שבו היינו באמת במצוקה ולא היינו בטוחים מתי ואיך זה ייפתר, מאשר למצב שבו אזל נייר הטואלט בתא השירותים שהיינו בו, ונאלצנו לבחור בין <TMI> לבין <TMI>. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העניין הוא שאי הנוחות החברתית מייצרת PTSD גדולה יותר מאשר אשכרה רעב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מן המפורסמות הוא שהחלום הרע הנפוץ כנראה ביותר הוא חברתי: אתה עומד בפני קהל ושכחת מה רצית להגיד או נפלו לך המכנסיים או מה שלא יהיה. אף אחד כמעט לא חולם חלום רע על רעב. מצד שני, במצב של רעב אמיתי אנשים מתגברים על אי-הנוחות החברתית עצמה בקלות מרשימה (או מפחידה). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |