|
||||
|
||||
מה שאני תוהה עליו הוא, שבהינתן מחסור בקיבולת בדיקות, נותנים עדיפות לבדיקת אלו שחשודים כחולים (סימפטומטיים). למה בעצם? נשים רגע בצד את הידיעות שמטפטפות על זה שיש לא מעט false negatives (שליליי שווא?) למטושים, ורופאים נבוכים מול אנשים עם סימפטומים ברורים מאוד של קוביד שיצאו שליליים; נניח שהבדיקות מדויקות לחלוטין. אם מישהו עם חום ו/או שיעול, למה זה כל כך משנה אם זה קוביד או משהו אחר? שיהיה בבידוד עד שזה עובר, או יתאשפז אם זה מחמיר. אני מניח שבחלק מהמקרים יש אפשרויות אחרות סבירות עם טיפול שונה, אבל האם זה חלק משמעותי? (אז למי כן לתת עדיפות? לאנשי צוות רפואי, לאנשי צוות טיפולי בקשישים, ולדגימות אקראיות באוכלוסיה.) |
|
||||
|
||||
האמת היא שהדיווח על כך שהבדיקות מפספסות לחלוטין 30% מהנשאים הוא לא פחות ממדהים. הוא מעמיד חלק גדול מהדיונים שלנו כאן באור די מגוחך. אם זה נכון אז מתברר שגם במדינות שמקיימות משטר בדיקות הדוק ונמרץ חלק גדול מהנשאים יכולים פשוט לחמוק בין החורים של הרשת. אם 30% מהנשאים חומקים אז עצירת הנגיף במדינות כמו קוריאה לא יכולה להיות מיוחסת למספר הבדיקות הגדול, ומספרי הנשאים בכל מקום בעולם הם עוד הרבה פחות קשורים למציאות ממה שחשבנו. יש בזה אלמנט מדאיג - אם אי אפשר לסמוך על הבדיקות אז על מה כן - וגם אלמנט משמח - אם מספר הנפגעים משקף מספר אמיתי הרבה יותר גדול של נשאים ממה שחשבנו אז המחלה פחות מסוכנת ואולי גם חסינות העדר יותר קרובה. בקיצור, בנוסף לבדיקות הסרולוגיות שמתעכבות יש צורך דחוף גם בבדיקות נשאות אמינות יותר - כדי שנדע לפחות איפה אנחנו עומדים. |
|
||||
|
||||
מקורותיי טוענים שהדיוק גבוה יותר, בסביבות 90 אחוז. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |