|
(אבל גם לא כל-כך קשה. די בית זונות האמת, מישהו בא נגדי "ראש בראש" בכספת?).
וואו איזה כיף להגיב להודעות של עצמי, אני מרגיש כמעט כאילו הייתי מיכאל שרון. באופן רשמי חזרתי לכאן כדי לציין שלא קיבלתי תשובה לשאלתי המקורית: "מי הם אותם רבים וטובים מהקוראים והמגיבים הקבועים אשר עזבו את האתר בעקבות ההידרדרות ברמתו?". סתם כאילו, אני מכבד את זכותם של העורכים לא לענות לי, אני אפילו מוכן למות על זכותם זאת (טוב, אז לא)אבל רק רציתי לוודא שהדברים אכן ברורים וידועים לכל. באופן לא רשמי, רק עכשיו קראתי את התגובות שנכתבו לי מליל אמש, ואין מה להגיד, הלב נצבט. לא קל לראות תגובות שנלכדו לנצח באזור הדמדומים, ניתנות לקריאה אך לא ניתנות לתגובה, ניתן לראותן אך לא ניתן למוצאן במנוע החיפוש. כמו נשמות טועות המרחפות להן בין החיים למוות, ולא מוצאות להן מנוחה. בכל אופן עלתה במוחי תהיה(1) לגבי גישת ה"ללכת עם ולהרגיש בלי" המגולמת במדיניות החדשה הזאת. אין לי ספק שכעת, אחד מהלהיטים של כל מאמר יהיה פינת ההודעות שהמערכת מצאה בלתי ראויות. כמעט כל אחד ירצה לדעת כמה מלוכלכות באמת הן אותן הודעות בלתי ראויות. איפה תתחיל הבעיה? ניקח לדוגמה את כל אותם אלמונים (לא מכיר אותם) שהודעותיה של אסתי גורמות להם לדחף בלתי נשלט לתגובות נגד. עד היום כמעט בכל המקרים, טרחה אסתי להגיב להודעות העוינות בנסיון (שלעיתים אפילו התברר כמוצלח באופן יחסי) להעמיד את האלמונים במקומם. כעת, בעקבות המדיניות החדשה, יוכל כל אלמוני להשמיץ (באופן שאינו מנוגד לחוק) את אסתי (או כל מגיב אחר כמובן), ובעוד שהשמצתו זאת תיוותר לנצח בפינתה עתירת הרייטינג, יוותר המגיב המושמץ נטול כל אפשרות תגובה. לסיום, רציתי להודות לאלמוני הארסי על חברתו, ולמסור לאלמוני האחר לגמרי שאני לא שולל את השערתו על הסף.
(1) אני מודע לעובדה שיתכן כי בשלב זה התהיות שעולות במוחי כבר לא ממש מעניינות, ואולי אפילו די מעצבנות רבים מהקוראים והמגיבים הקבועים (אלה שעדין לא עזבו). להגנתי אני יכול רק לחזור על התירוץ המופיע בכותרת, ולהכריז בזאת (כפי שכבר הכרזתי) על הפנמת הסטנדרטים החדשים של האייל, לגבי יתר המאמרים.
|
|