 |
הצצתי במאמר. בטבלה שמתחת לגרף, אני מבין שהם מסתכלים על מספר המקרים המאובחנים ומתוכם מסתכלים כמה אושפזו, כמה ICU וכמה נפטרו. אני חושב שהמספרים שצטטת מתיחסים למספר המקרים המאובחנים שלא ידוע אם אושפזו או לא וכן הלאה.
אני בבידוד בבית ואין לי מחשב ביתי. להתעמק בדו"ח (למרות שהוא רק 3 עמודים) קשה לי בנייד. אולי זה לא בסדר לעורר תבהלות ללא היכרות מעמיקה עם הנתונים, מה גם שבינתיים פרשנים העלו את הסברה שהצעירים המאושפזים שייכים לקבוצות הסיכון השונות.
למעשה אני חשדתי בנתונים על "מלחמת שלום הזקן" וכו' מלכתחילה, עוד לפני הדו"ח, מפני שסביר שהנתונים מוטים. נראה לי ברור שמבוגרים וחולים מתפגרים ראשונים במקרה של מחלה קשה. אנשים צעירים/בריאים עשויים למשוך זמן ארוך יותר. חלקם ימותו מאוחר יותר. רובם יחלימו, אבל יסבלו מנזק בריאותי כזה שתוחלת החיים שלהם תושפע ממנו. אני יודע שהמצב דומה בשפעות רגילות.
ההרגשה שלי שאיני יודע איך להצדיק אותה בעובדות ומספרים, היא שלוירוס אין חיבה מיוחדת למבוגרים/חולים כרוניים. התמונה המתקבלת של ריכוז הנזק בקבוצות הנ"ל היא תמונה רגילה בהרבה מחלות קשות.
אנו לומדים בדרך הקשה שמנהיגים פוליטיים לא באמת יכולים או רוצים לפעול בניגוד למאוויים האי-רציונליים של ההמון ולהשקיע משאבים ע"פ עצת המומחים כדי להתכונן לסכנות ידועות. אנו למדים שרובם הגדול הם חסרי תועלת בשעת צרה. אנו לא צריכים לממן מטוסים פרטיים ומילוי בריכות בקיסריה בשמפניה ורודה כדי שיגידו לנו בשעת צרה להסתגר בבתים וישלחו את המוסד לגנוב ערכות בדיקה מפוקפקות ממסכנים אחרים.
הדבר היחיד שהמנהיגים האלו יכולים לעשות זה לנסות להרגיע או לנחם (כמו מין רבנים כאלו). אז הם מבטיחים לאנשים שכלום לא יקרה להם. אלו שיפגעו מההבטחות הללו יהיו חלשים מדי או עסוקים בבעיות יותר מיידיות מכדי לבוא חשבון איתם.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש