בתשובה לעומר, 10/02/20 10:59
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אתה מניח יתרון לא הוגן לגודל וזה לא מסתדר עם המציאות. במציאות יש חוץ ממיליוני המשקיעים הקטנים גם אלפי משקיעים גדולים ומאות משקיעים ענקיים, וכולם מתחרים זה בזה, כולל הגדולים. עובדתית לוורן באפט דווקא נוצר חסרון לגודל כשהוא גדל מדי. סטן דרוקנמילר השיג את התשואה הפנומנלית שלו במגוון שווקים, ולא ממידע שלא היה זמין למאות מנהלי השקעות גדולים אחרים אלא מהסקת המסקנות שלו מהמידע הזה. כמה מזל צריך להיות לקוף כדי שחוץ מאשר תוצאה סופית אסטרונומית הוא גם ישיג אותה עם 30 שנים רצופות של תשואה חיובית? מה שאני אומר זה שגם אם ההתפלגות הכללית של המשקיעים היא פואסונית כלשהי, זה לא אומר שמי שנמצא בזנב הארוך נמצא שם באופן מקרי. אני לא פוסל שחלקם נמצאים שם בגלל איזה יתרון לא הוגן (מידע פנים, השפעה על השווקים) כמתואר בסדרה "מיליארדים"1. אבל אני כן טוען שחלקם נמצא שם בזכות יכולת מקצועית גבוהה במיוחד ללא פוילע שטיק. מה הבעיה עם זה שכדי להיות טוב מהממוצע (על דרך הדיבור. בפועל אני חושב שטוב מהחציון מתאים למה שאנחנו מדברים עליו) חוץ מהאפשרות שאתה בר מזל, קיימת גם האפשרות שאתה פשוט טוב מהממוצע במקצוע שלך? _______ |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הבעייה עם האפשרות הזו היא כמובן שלפי הנחת ההילוך האקראי בוול סטריט, אין דבר כזה 'טוב במקצוע של חיזוי ערך מניות לאורך זמן', כמו שאין דבר כזה 'טוב במקצוע של חיזוי משתנה אקראי לאורך זמן'. למשל, וורן באפט האגדי מודה ש<קישור https://m.calcalist.co.il/Article.aspx?guid=3763217 כבר עשור הוא מפגר אחרי מדד הs&p500>, ובשלושים אחוז, מיינד יו. ספציפית, בשנת 2019 למשל, מדד הסנופי הנ"ל עשה 28%, בעוד מנייתו של באפט עשתה רק 11 אחוז!. אז מה, פתאום הוא איבד את יכולתו המקצועית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבתי בשורה הראשונה שוורן באפט ספציפית קיבל חסרון לגודל. עם חברה ששווה מיליארדים, השקעה מוצלחת של מאות מיליוני דולר משפיעה היטב על התוצאה הסופית. עם חברה ששווה מאות מיליארדים, השקעה מוצלחת של מאות מיליונים בקושי מזיזה לתוצאה. זה אומר שהמבחר של ההשקעות שלו קטן משמעותית. הוא כבר התייחס לזה יותר מפעם אחת, והודיע למשקיעים שלו לפני שנים שאל להם לצפות לתוצאות דומות לתוצאות העבר. ברקשייר, החברה של באפט, רכשה את חברת הביטוח גייקו, אחת ההשקעות המוצלחות שלה, בשנת 1995 בעסקה של 2.3 מיליארד דולר. אז זו היתה עסקה משמעותית מאוד עבור ברקשייר. ב 2006 הוא שילם 4 מיליארד דולר עבור 80% מישקר, גם עסקה די גדולה. ב 2013 הוא שילם עוד 2 מיליארד עבור 20% הנותרים של ישקר, עסקה קטנה כבר עבורו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשמע לי תירוץ קלוש מאד. הוא יכול היה להשקיע בסנופי את כל כספו, מבלי להשפיע משמעותית על התוצאה הסופית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל זה לא מה שהוא עושה. ההתמחות שלו היא בחירת חברות, ורכישת נתח גדול מהן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש אמרה שמתאימה מאוד למצב הנוכחי- Don't confuse brains with a bull market | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תירוצים שמרוצים, מי שלאורך עשור פחות טוב מקוף שצמוד למדד, לא יכול להצדיק את עצמו בפני כמשקיע מקצוען ומעולה בתחומו, כמו שאתה הצגת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל- כן יכול, אם סטית התקן שלו יותר נמוכה1. דבר שני- מה עם מי שלאורך חמישה עשורים יותר טוב מהקוף, הרבה יותר טוב? דבר שלישי- בנאדם בן 89 (והשותף שלו בן 96). מתעייפים, לא? ________ 1 מדד שארפ [ויקיפדיה] |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |