בתשובה להפונז, 22/01/20 13:12
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נשמע מוזר. כבר בתואר ראשון בפיזיקה מחשבים את רמות האנרגיה של האלקטרונים באטום הליום באמצעות שיטת הרטרי-פוק [ויקיפדיה], שלא לדבר על רמות האנרגיה של האלקטרון באטום מימן שזה לומדים במבוא לפיזיקה קוונטית. בשני המקרים התוצאות החישוביות תואמות את המדידות בצורה מרשימה מאוד. אני התרשמתי שדווקא בפיזיקה קוונטית בעיות מרובות גופים נפתרות יותר בקלות מאשר במכניקה קלאסית באמצעות שימוש בכלים סטטיסטיים. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
א. הרטרי-פוק: אפילו רק לפי הקישור שהבאת, נראה שהוא דוקא נוטה להיות קירוב נומרי - וכאלה יש גם לבעיית שלושת הגופים המקורית. ב. אטום מימן - נדמה לי ששם הקירוב בעיקרי הוא להשתמש בכך שהגרעין הרבה יותר כבד מהאלקטרון, ובעיקרון להניח שמסתו עצומה ויש לנו רק אלקטרון שסובב פוטנציאל מרכזי 'יציב' ושלא מושפע חזרה הדדית מהאלקטרון. לא ברור שזה תקף למערכת של פוזיטרון-אלקטרון למשל. ג. אם תדחוק אותי לפינה, אפנה אותך להערת הרגל1 שם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה גורר אותי להיסטוריה, אבל אני די בטוח שלמדנו על הספקטרום של פוזיטרוניום ושהוא מחושב אנליטית בדיוק מאוד מרשים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Positronium [Wikipedia] דוקא נותנת את הרושם שהפתרון דמוי המימן הוא רק קירוב, ובשביל דיוק צריכים להשתמש ב-QED לצורותיו, וגם זה כדי לקבל קירובים לפי כמה איברים לוקחים, וזה כבר בתחום הערת הרגל שלי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |