בתשובה לעומר, 21/01/20 8:01
 |
|
 |
||
|
||||
 |
קראתי את זה ממש מזמן ואני זוכר אותו כאחד הספרים היותר טובים של סטיפנסון, שהמחלה שלו כסופר לדעתי היא שבשליש האחרון של הספר נגמר לו הקיטור. הוא הרבה יותר עיקבי מסנאו קראש למשל ופחות טרחני מקריפטונומיקון. ממליץ לך לנסות לצלוח את הכל. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
את היהלומים לא קראתי, אבל אני בשלבי סיום של טרילוגיית הבארוק שלו ואותה אני אוהב (כנראה מספיק כדי לצלוח קרוב ל-3000 עמודים). מ-Seveneves החדש שלו לא מאד התלהבתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צלחתי את הכל. וכך אני מסכם את החוויה: הוא מכיל כמות נכבדה של רעיונות טובים, אבל אין שום דבר בסיפור שמשרת אותם. אז מה הטעם? אם כל הערך של הספר הוא רק בפיתוח מינימלי שלהם - הייתי מעדיף פשוט לקרוא מסה קצרה שמסכמת אותם בנקודות. כי מהעלילה (פרט לכמה קטעים, כמו למשל סיפורו של דינוזאור משום-מה) לא נהניתי, בדמויות לא ממש התעניינתי, ועל כל רעיון מעניין הספר מעלה עוד שלושה רעיונות בנאלים. אמנם לא הוגן לזקוף זאת לחובתו סטיבנסון (חלפו 25 שנים מיצאתו לאור של הספר), אבל במבחן התוצאה זה המצב. (בסוף נגמר לו הקיטור? הרגשתי שבעשרים העמודים האחרונים של הספר הוא דחס יותר עלילה מאשר ב-480 העמודים הקודמים.) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |