בתשובה לניצה, 30/05/02 22:44
 |
|
 |
||
|
||||
 |
העקרון של "למדינה אסור להתפשר על חיי אדם" (ששמעתיו כבר, פחות או יותר, מפי אסא כשר, אם לתלות אותך באילנות גבוהים...) יפה, אבל נראה לי חסר שחר. זאת מכיוון שבקנה מידה שבו עוסקות החלטות הממשלה, לכל דבר יש השלכות בחיי אדם. את אומרת שאסור למדינה לסכן חיילים שלה כדי להראות טוב בתקשורת הבינלאומית. אבל אם נראה רע בתקשורת הבינאלומית, אולי זה יסייע, בסופו של חשבון, להקמת מדינה פלשתינית בתנאים נחותים יותר עבורנו, וזה יביא להרבה יותר פיגועים, ולהרבה יותר חיי אדם אבודים. נכון שיש כאן שרשרת של ספקולציות מצד אחד, ומהצד השני סכנה ברורה ומיידית לחיי החיילים. אבל בקצה של שרשרת הספקולציות נמצא משהו באמת קטסטרופלי - אולי השמדת המדינה, בעוד שבטווח הקרוב אובדן חיי האדם הוא מוגבל, עם כל הכאב. לשיטתך, חייבת הממשלה לחוס בכל תנאי על חיי אזרחיה (כולל חייליה) שנמאים עכשיו בסכנה, ולעזאזל העתיד. זה נראה לי חסר אחריות, ולמעשה בלתי אפשרי. בעצם, נדמה לי שאם ממשיכים את הקו שלך אז בכלל אסור היה לצאת למבצע "חומת מגן" אם היה בכך כדי לסכן אפילו חייל אחד - שהרי גם מניעת הפיגועים שיביא המבצע היא ספקולציה בלבד. אז מה יכול וצריך לעשות הפוליטיקאי שוחר הטוב? אולי עקרונית הוא צריך לשקול את המחיר בחיי אדם בכל אפשרויות ההחלטה השונות, בטווח ארוך ככל האפשר, ולבחור בטוב ביותר. אבל זה כמובן בלתי אפשרי, כי הבלתי-נודע כאן רב מדי. הטוב ביותר, מעשית, הוא לחשוב מה מצב העניינים הטוב ביותר שנראה לו עבור ישראל, בטווח רחוק, ולנסות לפעול למטרה זו - גם אם בדרך יש הרוגים שניתן היה למנוע את מותם. וכשחושבים מה "מצב העניינים הטוב ביותר" אפשר לנסות לתמחר את זה בחיי אדם, אבל זה שוב נראה קצת לא רציני. נראה שהאפשרות היחידה היא להכריע עפ"י ערכים, שזה כמעט לומר להכריע על פי הטעם והריח. רבים יגידו, כמובן, ש"הפוליטיקאי שוחר הטוב" הוא כמו כיפה אדומה - קיים רק באגדות. אבל זה כבר דיון אחר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכימה עם רב מה שכתבת. במה שכתבתי התייחסתי לטוח הארוך ובהחלט נראה לי לגיטימי ונחוץ, שמנהיגי מדינה יעשו שיקולים ארוכי טווח -כאשר החשבון סופי הוא הצלת חיי אזרחי המדינה או אפילו איטרסים לאומיים אחרים חיוניים בתכלית, (קרא שוב את מה שכתבתי). מטרת הדיון מבחינתי היא להגדיר את הערכים שהפוליטיקאי שאני מקווה שהוא ''שוחר טובת מדינתו'', וכן העם, והתקשורת המבקרת את הפוליטיקאי, יוכלו להשתמש בהם כבסיס להכרעות שלהם. בלי בירור כזה אין לצפות שאיש מעשה, שצריך להגיב במהירות לתנאי סביבה משתנים,יוכל להתמוד עם הפן המוסרי של הכרעותיו, כמו גם הדיון הציבורי התקשורתי שמתרחש בעקבות המאורעות לא יכול לברר ערכי יסוד בלהט ההתרחשויות. נראה לי שהנקודה המרכזית שלי לא הובנה. מה שהתכוונתי לומר הוא שמבחינה מוסרית, לא נכון לומר שהגנה על חיי אזרחי האוייב נחשבת למטרה ראויה להקרבת חיי חיילינו. אם תאמר שאם יהרגו אזרחים, כל התקשורת העולמית תצא נגדנו וכו' יהיה לי אתך ויכוח אחר לחלוטין, על מה נכון שתהיה ההתנהגות שלנו כלפי דעת הקהל העולמית. אולם לו יצוייר שאפשר שייהרגו אזרחי אוייב בלי שהתקשורת העולמית תעלה על זה, לדעתי זה יהיה מאד מוסרי להרוג אותם ואפילו רק כדי שיינצל חייל אחד משלנו. והרי השאלה שנשאלתי היא לגבי עמדתי מוסרית. אני לא יכולה שלא להתייחס לעניין של התקשורת העולמית, אפילו שזה נושא לדיון אחר. לדעתי אנו נותנים משקל יתר ל''מוסריות'' של התקשורת העולמית והרבה פעמים נותנים לה תפקיד של ''שופט'' במקום להשתמש בה ככלי- חסר כל ערך מוסרי- במלחמת ההשרדות שלנו. נדמה לי לפעמים שבאין לנו מערכת ערכים עצמאית אנו מפנימים את הערכים המזוייפים של התקשורת העולמית,ואנו אדוקים בשמירה עליהם כאילו היו תורה מסיני. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |