בתשובה לאריק, 19/01/20 23:43
המדינה הולכת ומתרחקת מהכרזת העצמות שלה 712764
אוסיף עוד דוגמה היפותטית להבהרת עמדתי בעניין ההתנתקות. תאר לעצמך שהייתה קמה "מפלגת השלום" שהולכת לבחירות עם מצע לפיו היא תבטל כליל את ה"כיבוש" ותיסוג חד צדדית מכל השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים, ואחרי שתעשה זאת תחל לנהל מו"מ על שלום. ונניח שהמפלגה הזאת הייתה זוכה ברוב גדול ומקימה את הממשלה. ונניח שמיד אחרי הקמת הממשלה היא הייתה מצהירה שעל בוחריה לשכוח למען מה הצביעו, והיא הולכת ליישם תכנית בדיוק הפוכה, למשל לפנות מבתיהם את כל תושבי רפיח וחאן יונס וכל התותושבים הערביים שמדרום לקו האמצע של רצועת עזה, ולהעבירם צפונה למחנות הפליטים בעזה, לטובת הגדלת גוש ופרישתו על מחצית רצועת עזה. ונניח שעם הצגת התכנית הזאת הייתה מוגשת עתירה לבג"ץ שאומרת שהממשלה לא יכולה לממש תכנית שמנוגדת במאה ושמונים מעלות לכיוון עליו הצהירה בבחירות. האם אתה מעלה על דעתך שהשופטים לא היו מפגינים כאן (ובצדק לדעתי) "אקטביזם שיפוטי" ומונעים מהממשלה לממש תכנית כזאת?
הטענות שלי הן על האיפה ואיפה ולא על המילה הזאת "אקטיביזם". אם הולכים לבטל את הדמוקרטיה, צריך למנוע זאת אפילו באמצעות "אקטיביזם", אבל לא להחליט אם כן או לא יהיה "אקטיביזם" רק על סמך הכיוון הפוליטי.
המדינה הולכת ומתרחקת מהכרזת העצמות שלה 712767
על תוכנית כזו הייתה מוגשת התנגדות לבג״צ בעילה שונה לחלוטין: בתור כוח כובש, עילת הפינוי של הנכבשים כאן אינה סבירה.
המדינה הולכת ומתרחקת מהכרזת העצמות שלה 712781
השופט לשעבר אדמונד לוי, למשל, בכלל חושב שלא מדובר כאן בכיבוש, ובוודאי לא היה פוסל את הפינוי בנימוק זה. אולי בנימוקים הומניטריים כן.
המדינה הולכת ומתרחקת מהכרזת העצמות שלה 712783
יכול להיות שלא מדובר על כיבוש אלא על החמצה. אבל גם למוחמצים הללו יש זכויות. ע״ע פסק הדיק בעניין אלון מורה.
המדינה הולכת ומתרחקת מהכרזת העצמות שלה 712775
באופן עקרוני לגבי השאלה של חברי כנסת שנבחרים על מצע מסוים ומשנים את דעתם אחרי הבחירות, אני בדעה שבית המשפט לא רשאי לכבול אותם למצע שלהם.
1. אני לא חושב שהכל שפיט, והחלטות פוליטיות הן לדעתי הראשונות בגדר לא שפיט.
2. המצע הוא של מפלגה, וראוי שחברי כנסת שהפכו את דעתם יעזבו את המפלגה, או שהמפלגה תשנה את מצעה, אבל אני חושב שגם זה לא שפיט.

ספציפית לגבי ההתנתקות:
ההתנהגות של שרון היתה לא ראויה. הוא הכריז דבר אחד ערב הבחירות, ועשה את ההיפך הגמור כראש ממשלה. הוא קיים משאל בקרב חברי מפלגתו והתעלם מתוצאותיו. בתהליך קבלת ההחלטה הוא לא שיתף את מערכת הביטחון‏1 ואף לא את הקבינט המדיני בטחוני באופן ראוי.
זו לא פעם ראשונה שראינו את שרון מתנהג כך. אחרי שכשר ביטחון רימה את הממשלה ב 82' התנהגות כזו מצדו היא לא הפתעה גדולה.
האם היה משהו לא חוקתי בהתנהגות הזו? התלבטתי בענין, כי התחושה היא קשה, אבל אני חושב שלא. יש לנבחרים, במיוחד לראש הממשלה3, חופש פעולה ואני לא חושב שבית המשפט רשאי להגביל אותם.
קראתי שוב את דעת המיעוט של השופט אדמונד לוי. טיעוניו בענין ייצוג שלא לפי רצון הבוחרים כבדי משקל‏2, ואני מסכים איתם במישור הציבורי. אני חוזר על עמדתי מתגובה 707475 ומחדד את הנקודה- אילו לעמדתו של השופט לוי היה רוב, ובג"ץ היה פוסל את חוק ההתנתקות, היתה זו ללא ספק הפסיקה מרחיקת הלכת בכל תולדותיו, וההתערבות הבוטה ביותר שלו אי פעם בחקיקה ובהחלטות הממשלה גם יחד. לא הייתי מסכים עם פסק הדין, והייתי אומר שבג"ץ מתח את סמכויותיו עד הקצה, אבל לא הייתי אומר שהוא חרג מהן. לא הייתי אומר שבג"ץ הוא חבורה של בוגדים שמונחים על ידי הצבעתם הפוליטית ורודפים אישית את ראש הממשלה, ולא הייתי מציע לקצץ בסמכויותיו.

תחשוב מה יקרה אם ליברמן יישב בקואליציה עם הדתיים בניגוד מוחלט להצהרות שלו ערב הבחירות, שבזכותן קיבל קולות מבוחריו. האם בית המשפט רשאי למנוע ממנו לשבת בקואליציה עם הדתיים משום שהפר הבטחה יסודית לבוחריו? לדעתי לא. אבל אם הפסיקה בבג"ץ ההתנתקות היתה שהייצוג לא לפי רצון הבוחרים מחייב ביטול של חקיקה ראשית, קל וחומר שהוא מחייב התערבות בהחלטות שלטוניות ממעלה נמוכה יותר.
האם אתה חושב שבמקרה שליברמן היה מפר את הבטחתו לבוחר ויושב בקואליציה עם הדתיים אחרי הבחירות הקודמות בג"ץ היה צריך לבטל הקמת קואליציה כזו כי ליברמן הפר את אמונם של בוחריו?

______________
1 הרמטכ"ל עודכן לראשונה על תוכנית ההתנתקות שבועיים לאחר שפורסמה בתקשורת. יעלון: עודכנתי לראשונה בעניין ההתנתקות אחרי שהתוכנית פורסמה ולובנה עם ארה"ב הארץ 29.6.2005
2 אגב- טיעוניו מאוד שונים מהטיעון הפלקטי והלא נכון בעליל של השופט שטרוזמן, שהבאת פעם. ראה עמודים 284-293 בפס"ד ההתנתקות שם השופט לוי מצטט ומרחיב על כך ש"תפישת הייצוג הפוליטי כמקיים קשר של שליחות אינה מקובלת בשיטתנו. הנבחר אינו "שלוחו" של הבוחר. המנדט הניתן בידיו אינו בבחינת הרשאה משפטית ממנה אין הוא מוסמך לחרוג. מקובל לראות – וכך בכל המשטרים הדמוקרטיים המודרניים – את המנדט הניתן בידי הנבחר כ"מנדט חופשי". כלומר, מנדט במסגרתו לנבחר שיקול- דעת באשר לאופן בו ייצג את בוחריו, ואין הוא כפוף לרצונם, מעת שנבחר"
3 השופט לוי מצטט את הנשיא שמגר (הדגשה שלי):""לפי השיטה הנוהגת אצלנו, חבר הכנסת נבחר במסגרת רשימה המתחרה בבחירות. האזרח המצביע נותן קולו לרשימה ולא לחבר הכנסת הבודד. דיני הבחירות שלנו אינם מבטאים מגמה להעניק לחבר הכנסת שנבחר מעמד פוליטי- פרלמנטרי מנותק מסיעתו. לאור שיטת הבחירות, נוצרת ההנחה הסבירה כי אלמלא הכללתו של חבר הכנסת ברשימה פלונית לא היה נבחר. אין בשיטת הבחירות שלנו משום הבעת אמון אישית במועמד פלוני (פרט, אולי במי שעומד בראש הרשימה)"
המדינה הולכת ומתרחקת מהכרזת העצמות שלה 712782
גם אני חושב שלא תמיד בית המשפט צריך לכפות את דעתו בעניין שינוי הדעה של הנבחר לזו שהייתה טרם הבחירות. במקרה של זוטות הייתי מוותר על כך, אך לא במקרה דוגמת ההתנתקות.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים