 |
|
 |
||
|
||||
 |
גם אני חשבתי כמוך, ולא הבנתי מדוע זו טענה של ההגנה. אולי זה נטען רק לצורך הטענה: "הייתי מבולבלת ולא ידעתי על מה אני חותמת". החלק המעניין מופיע בסוף: " השופט בתיק לא השתכנע מהדו"ח (וגם לא מהדו"ח הפסיכולוגי שהוגש), לא ציטט הסברים אלטרנטיביים לממצאים ופסק נגד הצעירה." בארץ, ממה שראיתי, כאשר השופט לא משתכנע מטענה של ההגנה הוא מסביר מדוע. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זו לא הסיבה לטענת ההגנה. אם אכן הצעירה היתה מודה, היא הייתה מנסחת את ההצהרה במילים שלה באנגלית תקנית והחוקר היה רושם. הנוסח השגוי לשונית מגדיל במידה ניכרת את הסיכוי שההודאה הוכתבה לה ע''י המשטרה והיא רק נאלצה לחתום עליה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המצב היחיד שבו יצא לי להודות מול המשטרה היה מול שוטרי משטרת התנועה. בכל המקרים האמורים השוטר ניסח את הנוסח ואני הסכמתי לו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ידעתי שאתה מנוסה בחקירות משטרה. אני לא מנוסה כמוך אבל יודע שהיו מקרים שהנחקר אולץ להודות ולאחר מכן חזר בו ולפעמים גם הוכרה חפותו (עמוס ברנס, נאשמי רצח דני כץ). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והיו המון מקרים אחרים בהם נחקר חתם על הודאה ולא חזר בו ממנה. או שחזר בו אך בית המשפט לא הכיר בחזרה. האם יש לך משהו רלוונטי לטענה שנאמרה כאן, שאי ניסוח ההודאה על ידי הנחקר אינה דבר נדיר? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |