בתשובה לרון בן-יעקב, 14/01/20 19:57
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נראה לי שאנו עצמנו גולשים לרמזים מעודנים מדי בעניין הערלות. יתכן שאנו מתכוונים לעניין דומה. גם אני חושד שיש בסיפור הערלות ''צליל זלזול'' של אברך המשי (''הסופר'') בלוחמים הברבריים בהלכותיהם. אבל כאמור כל זה קשור במהותו לפרשנות שלנו. יתכן שמדובר פשוט בלשון נקייה. לך דע מה חשב הכותב ומה היה מקובל באותם הימים (שאפילו זה שנוי במחלוקת). מה שנראה לי יותר מבוסס ומעניין. הדרך בה התנ''ך מקפיד לתאר את הפלישתים כערלים. מבלי לגלוש לפרשנות התנ''ך האתאיסטי של אליה לייבוביץ, יתכן שיש כאן עוד מקרה בו הנאראטיב הולך נגד האג'נדה של המחברים. אחד התימות של התנ''ך הוא שעם ישראל נבדל מן הכנענים במנהגיו בדתו ובמוצאו. והנה אנו מקבלים כאן בלי משים, רמז שגם הכנענים נהגו למול את בניהם ורק גויי הים הפלישתים נבדלו מהם בעניין זה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני ממש לא חושב שיש איזה עידון ביחס האמוני לערלה. ראה כיצד משתמשים, בדיבור יום יומי, בביטוי העברי "ערלים" כקללה שמביעה רגש הכי חזק של משטמה. וזה לא יחודי לתרבות (אם לזה יקרא תרבות) היהודית. גם הנצרות מייחסת חשיבות גדולה לערה של ישוע. זכורה (זכורה?!) הנזירה Agnes_Blannbekin [Wikipedia] שהיו לה חזיונות (מאה פעמים) שבהם היא טעמה על לשונה את הערלה של ישוע, והחליקה לגרונה חתיכת עור מתוקה כקליפה של ביצה. ה"הומור" הוא לא פנימי לטקסט, שאיננו הומורסקה של קישון. "ההומור", הוא במה שתפיסת עולם והתנהגות כזו מעוררת במי שקורא ומתבונן בה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כוונתי ב''עידון'', היתה שהכתוב עוסק בעצם בכריתת איברי המין של האוייב. הכתוב משתמש במינוח ''ערלה'' כסוג של לשון נקייה. לכן עלה על דעתי שיש כאן גם שמץ של לגלוג של ה''כתבן'' על החייל הקרבי ה''מורעל''. לתמונה של דוד המלך העוסק במילת פגרי חיילי האוייב עשוי להתלוות גוון קומי. אני מסכים שמדובר כאן בשתי שכבות של פרשנות שלשתיהן בסיס עובדתי חסר. הנקודה היא שכל הומור, מכל סוג שהוא, הוא עניין של פרשנות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |