 |
מן הסובטקסט שלך אני משער ששנינו חושבים שהמפלגות טועות. לכן זו פחות מחלוקת ויותר הבדל בהבנת הדברים.
כאן תגובה 701844 אני מביא את חתימת ראשי מפלגת עבודה על הקריאה להכיר בשואת ילדי תימן.
א. שימו לב לחתימתו של חה"כ אמיר אוחנה מהליכוד. זה מרמז לכיוון ההפוך מהכיוון שהציע הפונז (הכיוון הפוליטי). בפנקסיי זה מעביר את שר המשפטים שלנו מאגף הנבלים לאגף האוילים חסרי האחריות. אני סבור שהוא מאמין באמת ובתמים בהאשמותיו. אין לי ספק שרוה"מ מיטיב להכירו ממני. והעובדה שבחר באופן מפתיע דוקא בו לשר המשפטים אומרת דרשני.
ב. מעבר לחתימתו של חה"כ לשעבר המעליל לשוא יוסי יונה, חתימתם של ראשי מפלגת העבודה, איתן כבל, אמיר פרץ, יצחק הרצוג ושלי יחימוביץ על העצומה, לא זו בלבד שהיא מעלה על הדעת רצון להתחנף לבוחרים ולזכות בקולותיהם, היא מעידה על רצונם לתפוס מקומם בשולחן הקטגורים המאשימים אותם עצמם.
ג. פוליטיקאים היורקים על הבאר ההיסטורית-אידיאולוגית שלהם והמנסים להגן על עצמם ע"י היטמעות במחנה רודפיהם, הם עבורי בבחינת בלתי ניתן להצביע עבורם.
ד. איני מסכים עם קריאת המפה שלך. אתה מדבר על "שני התימנים והמרוקאי שעוד מצביעים לעבודה". אני סבור ששלושתם כבר ספו מן העולם מזמן (שנינו כמובן מדברים סטטיסטית ורעיונית ולא על פרטים כאלו ואחרים). הבחירות האחרונות של העבודה (גבאי, פרץ, אורלי לוי) נראות בעיני כפנייה לאלקטורט חדש. אני רואה פנייה כזו בחיוב רב מבחינות רבות. אבל אם הכוונה היא לזכות בקולותיהם של המזרחיים האנטישמיים ממש (מסוגו של רון כחלילי ורועי חסן) הרי זה חסר סיכוי ולא ראוי כאחד. דוקא פניה אל המרכז המתון והשפוי ומיצוב עצמך כבעל עמדה מוסרית המנסה לשכנע את הבוחר ולא להתחנף אליו, היא המהלך הנכון אלקטורלית. דוקא היא עשוייה להפיק תמהיל נכון בין מצביעים ותיקים לחדשים שיבטיח שחר של יום חדש לתנועת העבודה. ניסיון למתג את המפלגה כמחנהו של סמי שלום-שטרית תביא כמעט בודאות למחיקת המפלגה.
ה. כדאי לזכור כי התפיסה הצינית של סטאלין לפיה אויבו של אויבי הוא ידידי, היא היא שהובילה כעבור 70 שנה להתמוטטות הגלובלית של המרכסיזם.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש