בתשובה לשוקי שמאל, 02/01/20 13:10
 |
|
 |
||
|
||||
 |
חושבני שנשאיר את חילוקי הדעות האלה לתשבי, אבל לפרוטוקול אני רוצה לציין שוב שאינני מסכים. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא שמתי לב לכותרת שנתת לפתיל. כעת (לאחר שבדקתי בויקיפדיה במה המדובר), אני רוצה להעיר שדוקא העניין הזה תומך בגרסתי. כאשר שואלים את מפיצי העלילה היכן כל (עשרות) אלפי הילדים שנעלמו, הם אומרים לך שהילדים (ואימותיהם) נרצחו ואיבריהם שימשו להשתלות/ניסויים רפואיים. האם לא ברור לך שלא מדובר כאן בויכוח על הפרשנות ההיסטורית ועל התפיסות הגזעניות ההדדיות של הקולטים והנקלטים, אלא בויכוח על הנאראטיב ההיסטורי עצמו? בדו"ח קדמי הועדה דחתה בכמה שורות את תאוריית הניסויים הרפואיים. הועדה כתבה שקרובי משפחה שראו בחדרי המתים המאולתרים את ילדיהם לא זיהו אותם. הגויות היו נפוחות והקרובים ראו חתכים שדרכם דחפו צמר גפן לתוך הגופות (נוהל רגיל בניתוחים לאחר מוות באותו הזמן). הועדה סברה שמכאן נולדו סיפורי הניסויים הרפואיים. כאשר ארכיון המדינה החל להעלות לרשת את מסמכי הועדה, ניסיתי למצוא איך הגיעה הועדה למסקנה זו ועל אילו עדויות וראיות היא מסתמכת. העליתי חרס בידי. להערכתי, הועדה לא התיחסה ברצינות לטענות אלו ויתכן שהגיבה על שמועות בשמועות מן הכיוון השני. 17 שנה לאחר פרסום הדו"ח, אדם המתואר כשר המשפטים של ישראל מדבר בביטחון מוחלט על ניסויים רפואיים. מה צריך לעשות? להתחיל להעלות פרשנויות ומי אמר מה על מי או לחשוף השקרים וחוסר השחר של העובדות שהמציא העבריין המחוסן הנ"ל? מה הדרך הנכונה, לספקלץ שקוצרי איברים להשתלה לא יבחרו דוקא בילדים בני פחות מ-4, או להראות איך חבורת השטירמרים הזאת לקחה תמונות של לפני ואחרי טיפול בביה"ח רמב"ם שנמצאו במסמכי הועדה והציגה אותם כעדויות לניסויים רפואיים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שלהצביע על כך שהשתלת האיבר הראשונה בעולם נעשתה ב-1954, ולקח עוד שנים עד שאפשר היה לעשות זאת באנשים שאינם תאומים זהים, לא ממש ישנה בשלב זה של הנראטיבולוגיה, נכון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני התייחסתי לטענה הרווחת יותר שהילדים החטופים נמסרו לאימוץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבין את טענתך היטב. הבעיה היא שזה התחיל עם אימוץ ע"י ניצולי שואה. כאשר שאלו היכן המאומצים הופיע הנאראטיב של ספינת הילדים של צי"ם ואימוץ בצפ' אמריקה. כאשר גם שם לא נמצאו ילדים צף שוב סיפור הניסויים הרפואיים וקצירת האיברים. להתווכח עם הטענות האלו משול לרכיבה על קרוסלה של נאראטיבים שעולים ומתחלפים במחזוריות. אני מניח שקצת קשה להאמין שאנשי ציבור ותקשורת הם כל כך בטלנים וחסרי אחריות, עד כדי כך שהם מפיצים שקרים חסרי בסיס לגמרי. חברי העמותות הציגו לחה"כ קורן ולעיתון ישראל היום תמונות של ילדים חולים ונפוחים מרעב כולל התמונה עם הילד שעל בטנו סימנו ורשמו "טחול", כתמונות שלא נחשפו מעולם. כל אחד שיש לו אינטרנט יכול לגשת לאתר של ארכיון המדינה, לרשום "תמונות ילדים מבית-החולים רמב"ם" ולראות במסמכי ועדת קדמי את התמונות ולראות שמדובר בתמונות של לפני ואחרי שתעדו תוצאות של טיפול בילדים עם תת תזונה חריפה.תגובה 702842 אני לא מצפה מחה"כ יו"ר ועדת החקירה הפרלמנטרית, משר המשפטים ומן העיתונאי יאיר אלטמן מישראל היום ליכולות הטכנולוגיות המופלגות הללו. אבל אם במקום לרוץ ולפרסם האשמות מחרידות כנגד מדינת ישראל, הם היו טורחים לשאול אנשים שאינם משתייכים לעמותות על התמונות, מן הסתם הם היו מגיעים אל העובדות שאיתן קשה להתווכח. אלו האנשים, שאותם אתה רוצה לשאול על הגיון וסבירות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נעים להגיד, אבל די ברור שעלילת הדם הזו משרתת את הצד הפוליטי שכבר יותר מעשור שולט בכל מוסדות המדינה, והדבר האחרון בסדר העדיפויות שלו הוא לנקות את השמאל האשכנזי, ולו ההיסטורי, מכתם ורבב כלשהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואיך אתה מסביר את ההתנהגות המבישה של מפלגת העבודה? אני לא "לוקח ללב" התנהגות אופורטוניסטית של פוליטיקאים כמו נגבי ונתניהו. מה שמזעזע בעיניי הוא הפייסנות, מורך הלב הגלותי והעדר עמוד השדרה של יורשיהם של דור מקימי המדינה. גם מר"ץ קבלה ציון נכשל במבחן הזה של חוסר-אמינות וטפשות, אבל להם לפחות אי אפשר להדביק את העליבות של חוסר אומץ לב ציבורי להגן על עצמך. עלילת הדם אולי משרתת את האינטרסים של האליטות החדשות, אבל זה רק מדגיש את הטיפשות וההתנהגות המבישה של אנשי השמאל. יש בודאי כמה סיבות טובות לעריקה ההמונית של מצביעי השמאל למפלגת הימין-מרכז של כחול לבן. אני מניח כי ההתנהגות העלובה של השמאל בפרשה זו תרמה מעט באופן ישיר למגמה זו. בעקיפין, אני מניח שהיא הסיבה המרכזית. אנו מצביעים קודם כל בעד אנשים ורק אח"כ בעד רעיונות. קשה מאד להצביע בעד אנשים שהוכיחו לעין כל שאינם ראויים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם זה שאני לא מתווכח עם רוב מה שכתבת, לדעתי להתנהגות בפרדה הזו היתה השפעה אפסית על אופן ההצבעה בבחירות 2019 לגרסאותיהן. אם כבר, הבחירות הללו מראות שהצבעה לאנשים לא ראויים היא הנורמה השלטת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים. אחד השיקולים העיקריים שלי בהצבעות האחרונות היה אופן ההצבעה של הסיעות על מתווה הגז. אני חושב שמעט מאוד מצביעים שקלו את זה כמוני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מפלגות השמאל עושות נסיונות נואשים למשוך קולות מהמגזר המזרחי ולשם כך הן סבורות שעליהן למחוק כל קשר למימסד האשכנזי של המאה הקודמת, אותו מימסד שבמאמצים גדולים הביא ארצה מיליוני אנשים מארצות ערב (אבל זוכרים לו דווקא את המעברות ועיירות הפיתוח: "זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם; אֵת הַקִּשֻּׁאִים, וְאֵת הָאֲבַטִּחִים, וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים, וְאֶת הַשּׁוּמִים. וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה"). כל נסיון להגן על השלטון המפא"יניקי, גם בפני עלילת דם מתועבת, ירחיק את שני התימנים והמרוקאי שעוד מצביעים לעבודה, או לפחות מזה חוששים שם. ספציפית לגבי מרץ, הרעיון של דיכוי ההמונים בידי האליטות דאז מתאים מאד לתפיסת העולם המרקסיסטית שלהם כך שאין להם מוטיבציה יתרה להתייחס ברצינות לעובדות, וזה נכון אצלם גם לתחומים רבים אחרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מן הסובטקסט שלך אני משער ששנינו חושבים שהמפלגות טועות. לכן זו פחות מחלוקת ויותר הבדל בהבנת הדברים. כאן תגובה 701844 אני מביא את חתימת ראשי מפלגת עבודה על הקריאה להכיר בשואת ילדי תימן. א. שימו לב לחתימתו של חה"כ אמיר אוחנה מהליכוד. זה מרמז לכיוון ההפוך מהכיוון שהציע הפונז (הכיוון הפוליטי). בפנקסיי זה מעביר את שר המשפטים שלנו מאגף הנבלים לאגף האוילים חסרי האחריות. אני סבור שהוא מאמין באמת ובתמים בהאשמותיו. אין לי ספק שרוה"מ מיטיב להכירו ממני. והעובדה שבחר באופן מפתיע דוקא בו לשר המשפטים אומרת דרשני. ב. מעבר לחתימתו של חה"כ לשעבר המעליל לשוא יוסי יונה, חתימתם של ראשי מפלגת העבודה, איתן כבל, אמיר פרץ, יצחק הרצוג ושלי יחימוביץ על העצומה, לא זו בלבד שהיא מעלה על הדעת רצון להתחנף לבוחרים ולזכות בקולותיהם, היא מעידה על רצונם לתפוס מקומם בשולחן הקטגורים המאשימים אותם עצמם. ג. פוליטיקאים היורקים על הבאר ההיסטורית-אידיאולוגית שלהם והמנסים להגן על עצמם ע"י היטמעות במחנה רודפיהם, הם עבורי בבחינת בלתי ניתן להצביע עבורם. ד. איני מסכים עם קריאת המפה שלך. אתה מדבר על "שני התימנים והמרוקאי שעוד מצביעים לעבודה". אני סבור ששלושתם כבר ספו מן העולם מזמן (שנינו כמובן מדברים סטטיסטית ורעיונית ולא על פרטים כאלו ואחרים). הבחירות האחרונות של העבודה (גבאי, פרץ, אורלי לוי) נראות בעיני כפנייה לאלקטורט חדש. אני רואה פנייה כזו בחיוב רב מבחינות רבות. אבל אם הכוונה היא לזכות בקולותיהם של המזרחיים האנטישמיים ממש (מסוגו של רון כחלילי ורועי חסן) הרי זה חסר סיכוי ולא ראוי כאחד. דוקא פניה אל המרכז המתון והשפוי ומיצוב עצמך כבעל עמדה מוסרית המנסה לשכנע את הבוחר ולא להתחנף אליו, היא המהלך הנכון אלקטורלית. דוקא היא עשוייה להפיק תמהיל נכון בין מצביעים ותיקים לחדשים שיבטיח שחר של יום חדש לתנועת העבודה. ניסיון למתג את המפלגה כמחנהו של סמי שלום-שטרית תביא כמעט בודאות למחיקת המפלגה. ה. כדאי לזכור כי התפיסה הצינית של סטאלין לפיה אויבו של אויבי הוא ידידי, היא היא שהובילה כעבור 70 שנה להתמוטטות הגלובלית של המרכסיזם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |