 |
א. אני חושב שהעמדה שבטאת כאן, היא בדיוק אחד הדברים שאסור לקבל. אנשים חשבו ובטאו דברים מאד לא יפים, איש על "רעהו". האם זה אומר שמישהו חשב שמותר לו להוציא ילד מרשות הוריו במרמה/באופן לא חוקי/ללא הסכמת הוריו. נחזור לעובדות היסוד: עד עתה לא התגלה אפילו מקרה אחד כזה.
ב. אחד מדברים רבים לא נכונים שהיו בתחקיר הוא הטיעון שהאימוץ היה לא מוסדר בחוק. חוק האימוץ הישראלי טרם נחקק, אבל היה נוהל מנדטורי מסודר למדי. כל אימוץ שנעשה ללא תיק אימוץ וללא חתימת שופט שלום הוא לא חוקי. היתה נקודת תורפה שבה לא היו נהלים ולא היה פיקוח על הרגע בו עו"ס החליטו שילד הוא נטוש.
ב. אפרופו על המקרה הקשה של מרים שוקר מרים שוקר
ג. אני גם לא מסכים עם התיאור של הקהילה האשכנזית הקולטת כגזענית ומתעללת. אחד הדברים שמשכו אותי לנבירה בחומר, היה כיצד, מאחורי הניסוחים המשפטיים והשאלות העובדתיות, כמעט תמיד בצבצו בני האדם שנטלו חלק בסאגה הזו.אני יכול לומר שהתרשמתי שלחלק גדול מאד של המטפלים לא היה עניין או דעה מיוחדת על המטופלים. לא לטוב ולא לרע. הם היו אנשים רגילים שניסו להמשיך בענייניהם בזמן שהמדינה העמיסה על כתפיהם את עול הטיפול בקליטת העולים. חלק גדול מהם היו עולים בעצמם שלא בדיוק הבינו לא את השפה ולא את המצב.
ד. אני חוזר ומעלה את עניין האחיות המתנדבות מצפ' אמריקה שעבדו בשנה וחצי הראשונות של קיום ביה"ח הדסה ראש העין. נראה שהמנהל ג'ורג' מנדל הסתדר אתן היטב (מן הסתם בגלל השפה המשותפת). לממונה עליו בהדסה פרופ' קלמן מן, היתה דעה אחרת. בקיצור, הוא כתב שחבל על הכסף ששילמו להן. הן היו חצי מתנדבות, חצי תיירות, כך שלא ניתן להטיל עליהן את העבודה הקשה. גם בזמן שהיו כאן, את רוב העבודה עשו אחיות מקומיות שעבדו שעות ארוכות בתנאים קשים מאד.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש