בתשובה לדב אנשלוביץl, 19/12/19 9:47
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בפתיל תגובות אחר הבאת כמה וכמה עובדות שגויות הנוגעות לשפטל ומשפט דמיאניוק. מאחר ויש רושם ברור שלפחות חלק מן הדברים, הן תוספות שלך או של דבר ראשון ואחרים, ניסיתי לחפש דברים מקוריים כתובים וחתומים ע"י שפטל בנוגע למשפט דמיאניוק. ואכן מצאתי מידע מעניין על הפרשה ולא כולו בכיוון שלא ימצא חן בעיני שפטל. (בין היתר איתרתי את פסה"ד שבו זוכה (לא נכון) ע"י בית דין לערעורים בארה"ב של 11 שופטים (גם זו טעות). רציתי לפרט את ממצאי המעניינים בהזדמנות בפני אנשים שיש להם עניין אמיתי בטריוויה מן הסוג ההיסטורי. אלא שבינתיים העניין הולך ומשתכח ממני. לכן אביא 2 נקודות בהן אתה כהרגלך טועה ומטעה. כאמור מצאתי פרסום של שפטל עצמו (תחת שמו) בו הוא מפרט את טענותיו כלפי ביה"מ המחוזי בעניין זה. הוא כותב שם כדבריך, שהוא ידע על כך שהרשויות בארה"ב מחזיקים במידע שעשוי לסייע לעניינו של דמיאניוק ומסרבים למסור אותו לידי פרקליטיו (וה אושר ע"י פסה"ד הנ"ל בארה"ב). שפטל דרש מביה"מ לעכב את הדיונים עד שהחומר ימסר לידי ההגנה ובא כוח התביעה שקד הסכים לכך. ע"פ מה שכתב שפטל השופט לוין דחה את בקשתו בבוז ובגינוי. הפרט שמצאתי מעניין כאן, הוא שהחומר הזה נמצא בארה"ב ולא ברוסיה. חלק מן החומר היה אכן חומר רוסי שנמסר לאמריקאים זמן רב לפני הסגרת דמיאניוק לישראל וחלק אחר היו תצהירים שנגבו בארה"ב (למשל של שומר אוקראיני אחר שהוסגר אח"כ לבריה"מ). הפרט המוזר היה שהרשויות בארה"ב סרבו למסור את החומר לידי פרקליטיו של דמיאניוק. יתכן שארה"ב לא נוהגת למסור למדינות זרות חומר שעשוי להרשיע שם את אזרחיה. הפרט השני שאינו נכון הוא עניין הזיוף של התעודה מטראבניקי (המחנה בו עברו השומרים הסובייטיים לשעבר הכשרה אצל הס"ס). במהלך השנים היו עדויות לכאן ולכאן בעניין האותנטיות של התעודה. ואכן בחומר שהיה למשרד המשפטים האמריקאי על התעודה היתה עדות על כך שהמסמך טופל (חלקים שלו נגזרו והודבקו). למרות זאת בסה"כ המסמך (שכמדומני מוצג במוזיאון בישראל) נחשב היום לאותנטי. בעוד דיון משפטי שנערך בארה"ב לאחר מותו של דמיאניוק, אמר ביה"מ לבני משפחתו של דמיאניוק, שהרשויות בארה"ב אמרו לבני המשפחה במשך עשרות שנים שהמסמך נחשב בעיניהם אותנטי והם אינם רואים צורך לעסוק בכך שוב. גם ביה"מ הגרמני שהרשיע את דמיאניוק על התקופה ששימש כשומר בסוביבור ב-1943, הכיר באותנטיות של המסמך, כאשר צויין במפורש שגם הנאשם אינו מכחיש שמדובר בתמונתו. בפני ביה"מ הובאה עדות מעבדה שמסמך טראבניקי אינו שונה במאום מ-5 תעודות אחרות המוכרות כתעודות אותנטיות. ההגנה טענה בתשובה שכל התעודות הללו מזוייפות. חשוב לציין כי האותנטיות של תעודת טראבניקי היא שעמדה בלב ההרשעה של דמיאניוק בגרמניה. התעודה מציינת את מספר היחידה הצבאית לה שוייך דמיאניוק ובידי התביעה היו מסמכים אחרים של הצבא הגרמני שהעידו שהיחידה הזו שרתה במחנה סוביבור בזמן שדובר בו. מה שעניין כאן הוא שדמיאניוק הורשע בשותפות לרצח כמה עשרות אלפי יהודים שנרצחו בסוביבור בתקופה זו. אבל לא מדובר ולא היו בפני בית המשפט עדויות על מעשי רצח שביצע דמיאניוק באופן אישי. יתר על כן תקופה זו חופפת לתקופה בה פעל איבאן האיום בטרבלינקה. לכן אלא אם כן תמצא דרך ל"הניע" את דמיאניוק בין סוביבור לטרבלינקה הלוך ושוב, נראה כי הרשעה זו סותרת את הטענה שדמיאניוק היה איבאן האיום מטרבלינקה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כל הקטע שבו שפטל טען שהוא ידע שהרשויות בארצות הברית מחזיקים וכו' לא ידוע לי וממילא לא טענתי זאת. מה שאני יודע הוא שהמסמכים נמצאו בעקבות מסע של הסנגוריה בפולין ובברית המועצות, ושהם הובאו בסופו של דבר על ידי שקד ממוסקבה. על כך שהרשויות בארצות הברית ידעו על מסמכים כאלה, התברר לי בעקבות המשפט בארצות הברית שבו זוכה דמיאניוק ובפסק הדין שם נאמר שהתביעה בארצות הברית הסתירה זאת מבית המשפט. אולי לשפטל היו קודם לכן טענות כאלה כלפי בית המשפט המחוזי, אך אני לא זוכר דבר כזה ולא טענתי זאת. דבריך ש"החומר הזה נמצא בארה"ב ולא ברוסיה" פשוט שגויים, אם כי בדיעבד התברר שהיו גם בארה"ב. בספר של שפטל מתואר המסע שלו בברית המועצות, והייתה גם נסיעה של שקד למוסקבה כדי להביא את המסמכים ולהציגם בפני בית המשפט העליון טרם הזיכוי מחמת הספק, שאיש לא חולק עליה. אם המסמכים היו בארצות הברית לשם מה נסע שקד למוסקבה והביא דווקא משם את המסמכים? לעניין תעודת טרבניקי תמיד האמנתי שהייתה אוטנטית עד הסיפור האחרון של השטרן בדבר הבדיקה במעבדה בגרמניה שהוסתרה, שהעלתה בי ספק גדול לגבי האוטנטיות שלה. על כך שהתמונה שם היא תמונת דמיניוק הצעיר איש לא חולק. השאלה היא אם הייתה שם במקור או הוספה מאוחר יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם למישהו יש עניין מדובר בפסה"ד של ביה"מ לערעורים מס'6 של אוהיו. מדובר ב-Demjanjuk v. Petrovsky מ-17 נוב 1993. בבית הדין הזה מכהנים 19 שופטים (ולא 11). כמובן שלא כולם יושבים בכל דיון. פסה"ד הנידון ניתן ע"י 3 שופטים. מובן מאליו שפסה"ד לא זיכה את דמיאניוק מן האשמה שהוא איבאן האיום, פשוט משום שזה כלל לא היה העניין שנידון. פסה"ד ניתן זמן קצר לאחר שדמיאניוק זוכה מחוסר ראיות בישראל. העניין שבו דן ביה"ד באוהיו, היה שלילת האזרחות האמריקאית של דמיאניוק שאפשרה את הסגרתו לישראל. ביה"ד פסק ששלילת האזרחות התבססה על הונאה של המחלקה המיוחדת במשרד המשפטים הפדראלי ולכן פסק שיש להחזיר לדמיאניוק את האזרחות. ההונאה היתה בכך שהמשרד הסתיר מעוה"ד של דמיאניוק מסמך שכתב אחד מיועצי המשרד (עו"ד בשם ג'ורג' פארקר) וחשף שיש ראיות ועדויות של ממש שדמיאניוק אינו בהכרח איבאן האיום אלא שומר מחנות אחר. בין היתר היה שם תצהיר שנגבה בארה"ב משומר אוקראיני אחר שהוסגר לבריה"מ ושם טען השומר ששם משפחתו של איבאן האיום היה מרצ'נקו. שומר אחר דווקא זיהה דמיאניוק בטרבלינקה אבל טען שהיה טבח ולא מפעיל מנוע הגז. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מדבר על משפט אחר. לשם מה נסע שקד למוסקבה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין אם גם על המשפט האחר אני מדבר מתוך בורות גמורה. תגובה 711385 אני לא מצליח למצוא את האתר של שפטל שם מצאתי רשימה שלו שם תאר בצורה ממוקדת את פרשת החומר מרוסיה. בכל אופן, כאן נמצאת גרסה רחבה יותר של דברי שפטל. כמקובל אצל שפטל אין גרסה אחת שלו הזהה בכל פרטיה לגרסה אחרת, אבל עיקרי הדברים כאן למי שיש סבלנות לקרוא הכל. הגרסה המקוצרת היא שמדובר באוסף של חומרים שנאספו על שומרי המחנות (הואכמנים), שהיו שבויים סובייטיים שהסכימו בפועל לשרת את הס"ס בתפקידי שמירה וכיוב'. החומרים נמצאו בכל מיני מקומות (בפולין, בפראג, בקייב ובמוסקבה). חלק מהחומר הוא תצהירים שנגבו מן השומרים האלו (כ-70 אאז"ן וביניהם גם ניקולאי שלאייב שהיה שותפו של איבן האיום בטרבלינקה), שהוסגרו לבריה"מ ונשפטו בעיר סימפרופול שבקרים, אוקראינה. התצהירים נגבו מהם בתחילת שנות ה-50 ורובם הוצאו להורג לאחר המשפט. החומר הזה הועבר לאחר מכן למרכז הקג"ב בקייב בירת אוקראינה. לאחר התמוטטות בריה"מ, חלק מן החומר הועבר למוסקבה. עוד בשנות ה-70 העבירו הרוסים חומר זה לידי משרד המשפטים האמריקאי (מן הסתם עותקים). החומר הזה התרכז במחלקת ה-OSI (מחלקה מיוחדת ברשות ההגירה שעסקה גם בפשעים נאציים). במחלקה זו התרכז גם חומר שהגיע מפולין (הצהרות של סייענים סובייטיים של הס"ס שנשבו בזמן המרד הפולני בוורשה), מפראג (שם היה הארכיון המרכזי של הס"ס) ומגרמניה. אך היו שם גם תצהירים מקוריים של ואכמנים שנחקרו בידי בעה"ב לפני שהוסגרו לידי בריה"מ. התצהיר המפורסם היה של מהגר אוקראיני בשם פדור פיודורנקו משיקגו אני חושב, שהכיר את איבן וניקולאי מטרבלינקה והצהיר ששמו של איבן היה מרצ'נקו ואף סיפק תיאור פיזי שלו. התצהיר נגבה ממנו בארה"ב בידי רשות ההגירה לפני שהוסגר לבריה"מ שם נתלה. מי שיש לו סבלנות לקרוא את התיק ה"אחר" שהוא בדיוק התיק עם 11 השופטים של בית המשפט מס'6 הנייד לעירעורים של סינסינטי אוהיו (ויתר ה"מצלצלים" המצוטטים במדוייק ובמשובש משפטל), יגלה שהמסמך שאת הסתרתו מפרקליטיו של דמיאניוק תאר ביה"מ האמריקאי כהונאה, היה דוקא מסמך אמריקאי שנכתב ע"י יועץ של ה-OSI (המסמך מובא במלואו בפסה"ד) שם מסכם היועץ את הסתירות בין העדויות השונות ואף מביע את דעתו כי הסבירות לכך שדמיאניוק אינו איבן האיום אלא ואכמן אחר היא גבוהה יותר. גם אני תהיתי, מה פשר המירוץ למוסקבה, אם מדובר במסמכים שנמצאים בארה"ב. אך ההסבר לכך נראה לי די סביר: אין חולקים על כך שמשרד המשפטים האמריקאי גסרב למסור את החומר הן לידי פרקליטי דמיאניוק והן לתביעה הישראלית. הסיבה לכך אינה ברורה. אני העליתי את ההשערה שמשרד המשפטים האמריקאי אינו נוטה לפרסם מסמכים שיוכלו לשמש להרשעתם של אזרחים אמריקניים בארצות זרות. שפטל בלינק שנתתי מעלה סברות אחרות. בכל אופן הסירוב האמריקאי הוא עובדה. בתקופה מסויימת לאחר נפילת בריה"מ (תקופת הגלאסנוסט) היתה ברוסיה פתיחות גדולה יותר מאשר בארה"ב וזהו פשר המירוץ של שפטל ושקד לרוסיה/אוקראינה על מנת להשיג את המקור הרוסי של החומר שנמצא בארה"ב (מדובר בעיקר בתצהירים שנגבו מן הסייענים הסובייטיים לפני שנתלו או מתו בגולאגים). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |