בתשובה ליוסי, 21/12/19 15:49
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הבעיה הגדולה, לפי הכתבה, היא שיש דרישה לכמות גדולה של מטרות. מדי כמה זמן (חצי שנה? לא זוכר בדיוק) יש דיון בקבוצת אנשים שכוללת, בין השאר, טייס, מש״ק מודיעין ומשפטן, בתקפותה של המטרה. המקור לכתבה הוא מצד אותם אנשי מודיעין. לדעתם הטייסים לא אוהבים לבזבז זמן בוועדת מטרות כזו ומפעילים לחץ לאשר את המטרה גם אם אין עדויות מספיק חזקות לאשר אותה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זה נשמע סביר ובהחלט דורש טיפול. למעשה יש סיכוי לא רע שבעקבות סדרת הכתבות הזאת הטיפול הדרוש כבר בעיצומו. __ אז איך עשו, בפרופוגנדדה שארז הביא, את הקפיצה מהטיעון הענייני הזה להאשמה גורפת ב"הפצצה עיוורת" והפיוט הבכייני עם שלל התינוקות המתים וחימדון המלכה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו רגילים לסרטונים המצולמים של החיסולים: יש מי שמסתכל על המטרה ויודע לבטל את התקיפה ברגע האחרון אם מדובר על טעות. אבל (מכאן ואילך: לפי הכתבה) במקרה של הפצצה של סתם תשתיות אין בדיקה כזו. לכן אם חושדים שמבנה כלשהו הוא תשתית, אך מישהו גר שם, המבנה ייהרס (כמו בדוגמה שלנו). אם הדייר הפוטנציאלי היה יכול לדעת שמדובר על תשתית שעלולה להיות יעד להפצצות, אז לפחות יש כאן מקרה בעייתי: הרתעה שלא עובדת. אפשר לדון על רמת המוסריות של אותה הרתעה, אבל זה דיון אחר. אבל אם אותו דייר כלל לא יכול לצפות שאותו מקום יחשב ע״י צה״ל כמטרה, אין אפילו סיכוי להרתיע אותו. ולכן זהו ירי על עיוור. עם סיכון נמוך לפגוע באנשים, אבל עדיין עם סיכון קיים. וראינו כבר תינוקות מתים. (חימדון המלכה? מדובר, כמובן, על ציטוט מהשיר „שחמט״ (חייל שחור מכה חייל לבן) של חנוך לווין. שם מדובר דווקא על הבנאליות של הרג חיילים, ולא של הרג אזרחים. אם כי לפי מה שאני זוכר על חנוך לווין, הטראומה הבסיסית שלו מלחימה היא עקב הירי וההפצצות על אזרחים בימי מלחמת העצמאות) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שכתבתי, זאת בהחלט בעיה שצריך לטפל בה. (את הרפרנס לשיר הבנתי, את הרפרנס של השיר לנושא הכתבה לא. כמו שכתב קישון, הזכוכית המגדלת משקרת. לא יזיק לזכור מיד פעם גם את הקונטקסט של ההפצצות בעזה.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"לא יזיק לזכור מיד פעם גם את הקונטקסט של ההפצצות בעזה." כן, אין ספק שהריגה ללא בדיקה של משפחה בת 9 נפשות היא תגובה ביטחונית הולמת למצב ותורמת להרגעת השטח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, ידוע לך במקרה, אם ראש המשפחה שנהרגה היה אכן ראש חוליית משגרים של הג'יהאד או סתם אדם בעל שם זהה? נניח שאני רוצה לנסח דרך התנהגות ביחס למקרה כזה לאחר שארע (כדי לא להסחף לשדה המוקשים של הצעות לפיתרון כולל ושלום עולמי). הייתי רוצה לחשוב שאנשים הגונים היו תומכים בהודעת התנצלות על הרג משפחה שלמה (להבדיל מהודעת צער כללי). אבל אם ראש המשפחה היה בעצמו ראש כנופיה, איך אפשר להתנצל בפני המשפחה? אני חושב שלא טוב להיות חור, אבל בסופו של דבר, במקרה זה שיטת הגדרת המטרות היא החור ולא העכבר. העכבר הוא "החלטתם" של ערביי עזה להשקיע מעייניהם בירידה לחיי אזרחי ישראל במקום לבניית דרך חיים בתוך גבולות 67. הייתי מציג בפני ערביי עזה את הדוגמה של הרשות האוטונומית המוכיחה שאפשר להלחם בכיבוש ולרדת לחיי הישראלים גם מבלי להיות טרוריסט. כפי שאתה רואה, אני לא כל כך חושב שזה מועיל לעסוק בדרכי הפעולה של צה"ל בין היתר מפני שלא כדאי להאמין לכל מיני דיווחים היוצאים מן הצבא. בכל מקרה, אני חושב שהענקת פרסים וצ'ופרים למי שמוצא הרבה מטרות הוא לא מועיל ולא חכם, כפי שלא כדאי להעניק פרסים לטייסים לפי מספר ההרוגים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שפלסטינאים הגיבו: מי שגר בכזה פחון, לא יכול להיות פעיל חמאס. בכל מקרה, ישראל מונעת העברת כסף לרשות ומעבירה כסף לחמאס. היא נחושה לגרום לשוויון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי המשפט הראשון, ברור לך שזה לא משכנע? הוא היה בסה"כ ראש כנופיה ולא פוליטיקאי בכיר של הג'יהאד. תרשה לי גם לשער שרוב ה"פוליטיקאים" של רצועת עזה לא מגיעים לרמת החיים של הקולגות לשעבר של אורן חזן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם המקרה של הפצצה ללא בדיקה המעיד על זילות הדם הפלסטיני באופן כללי נראה לך כפרופגנדה והבאת העניין לתשומת הלב כ''בכיינות'' זה מעיד עליך. לא שזה חדש. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |