בתשובה לאריק, 23/08/16 4:10
 |
|
 |
||
|
||||
 |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כשהרוחות חלשות, והשדים גם כן, למי אתה תקרא? גוסט - בוסטרס! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שהגיית כל ה U בשורוק (מייקל דגלאס הוא הבן של קירק דוגלס) נובעת מאיזו הגייה יידישאית. פעם שמעתי את אבא שלי (יליד הארץ) אומר אופרקוט עבור סנוקרת (Uppercut) וזה נשמע לי יידישאי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנגלים או אמריקאים אומרים דAבלין, ונדמה לי שהאירים אומרים דUבלין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי בגלל שבאמריקה הולכים לפAב ואילו באירלנד הולכים לפOב עם ב' עצורה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והארבע חברה מיורקשיר אומרים לUקז'ורי וכולנו אומרים לAקז'ורי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשלמדתי אנגלית בבית הספר, עשיתי לי איזה מיפוי מנטלי בין חמשת אותיות התנועה באנגלית לבין חמשת התנועות של העברית, שבו U זה שורוק; שמתי לב כמובן שלעתים קרובות ההגייה באנגלית חורגת מאותה "ברירת מחדל" מדומיינת (ורק בשלב מאוחר מאוד תפסתי שהמיפוי הזה לא עובד לעתים קרובות יותר מאשר כן עובד), אבל זה איכשהו עזר. למשל, כדי לשנן את האיות של מילה נתונה הייתי אומר אותה לעצמי בהגייה לפי המיפוי הזה, בידיעה שזו לא ההגייה הנכונה. אני די בטוח (ולא יודע למה אני בטוח) שהמהלך המנטלי הזה נפוץ אצל ישראלים שלומדים אנגלית. אין לי ממש הסבר טוב מאיפה בא לי (ולאחרים, אם הוא באמת בא להם) המיפוי הזה. בוודאי לא מהמורים שלי; אולי מההורים, ואולי מעצמי (אולי בכוח חיפשתי מיפוי, ואם חייבים מיפוי אז בוודאי זה המיפוי הטוב ביותר). יש לו שורשים היסטוריים, כמובן. המיפוי הזה היה ההגייה בלטינית (לפחות הקלאסית), שהמציאה את האלפבית האנגלי. הוא נשמר ברוב השפות שאימצו את האלפבית הזה. ממה שהבנתי, זה כולל את האנגלית, לפני כמה מאות, אבל מאז הגיית התנועות מאוד השתנתה. גם בצרפתית זה השתנה (לא בפראות כמו באנגלית). אבל בגרמנית המיפוי הזה תקף, וגם בשפות אחרות שיהודים רבים באו מהן: ספרדית, רומנית (אני מסיק בחוסר-זהירות מדוגמה אחת) פולנית (אני מסיק בחוסר זהיות מ<קישור File:Pl-Lublin.ogg [Wikipedia] דוגמה אחת>). זה יכול להסביר למה יהודים שגדלו בארצות האלו יעבירו את הנטייה הזו לאנגלית. תיאורטית ייתכן שהם העבירו את המיפוי הזה לדורות הבאים, אבל אני, אפעס, מתקשה להתשכנע בכך (שני הוריי ילידי הארץ), אפילו שאין לי הסבר משכנע אחר. האם יידיש נכנסת לתיאוריה הזו, ולו עבור דוברים ילידיים שלה שלומדים אנגלית? יידיש, כידוע, נכתבת באותיות עבריות... אבל אפשר להעלות את התיאוריה שדב-בער, בלומדו אנגלית באודסה, הסיק את המיפוי U -> שורוק ממילים עם U שגם האנגלית וגם היידיש ירשו מגרמנית, ושבהן האנגלית שמרה על האות והיידיש על ההגייה. עשיתי עכשיו מחקר קטן לראות כמה מילים נפוצות כאלה יש, והתוצאות לא חזקות (בעיקר בגלל שבין גרמנית לאנגלית, כך גיליתי עכשיו, לא נשארו הרבה U-ים במקומם). מצאתי רק שתי דוגמאות מובהקות (under - אונטער, must - מוזן). אם כוללים גם את הצירוף OU באנגלית זה מוסיף עוד כמה (through - דורך, young - יונג). יש יותר דוגמאות נגדיות, לפחות מהכיוון של מילים יידיות עם שורוק שבאנגלית הן לא עם U (צו - to, און - and, גוט - good); אולי הכיוון הזה פחות משמעותי (הטיית האישוש). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הזכרת לי נשכחות: מכל המלים שהייתי משנן ככתבן כדי לזכור את האיות שלהן נותרה עימי לֶנְגוּאָגֶה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצלי זה היה בה-אה-או-טיפול (בשביל beautiful). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאחר וגם אני מכיר מיפוי כזה, אני מניח שזה מה שלימדה את כולנו מערכת החינוך דאז. כמו שכבר אמרתי כאן, לקח לי (עשרות) שנים להבין את נזקו של המיפוי הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני זוכר בוודאות את המורים שלי חוזרים ואומרים כמה פעמים לא לעשות מיפוי כזה. הבעיה, לדעתי, היא שבעברית מדוברת יש למעשה חמש תנועות, ובעיברית המיפוי הוא כמעט תמיד חד משמעי. לכן, נראה לי שטבעי שכשאתה לומד שפה שניה תניח שיש גם לה מיפוי חד משמעי וכשאתה רואה שיש לה חמש תנועות תניח שהן ממופות לחמשת התנועות שאתה מכיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור תלמיד חסר ידע בודאי שיש הרבה טעויות שטבעי (לשיטתך) לעשות. בתור מורה שתחום מומחיותו היא ללמד תלמידי שפה A את שפה B, אחת הציפיות הבסיסיות ממך היא לתקן את הטעויות הטבעיות (וגם אלה שלא) של התלמידים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאמור, המורים שלי ניסו לעשות את זה. לא שזה עזר להם במיוחד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל הכבוד למורים שלך! האם, להערכתך, היתה זאת תובנה פרטית שלהם או חלק מתכנית משרד החינוך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שזה היה חלק מהתוכנית של משרד החינוך, אבל נראה לי מאד לא סביר שזה היה מנוגד לתוכנית של משרד החינוך. אני חושב שלדוברי אנגלית כשפת אם שלמדו עברית כשפה שניה (אלה היו רוב, אם לא כל, המורים שלי לאגלית בבית הספר היסודי) נקודה הזאת די מובנית מאליה, וכשהם רואים את התלמידים שלהם מבטאים מילים לא נכון איזה סיבה יש להם לא לתקן את התלמידים שלהם? איזה סיבה היתה יכולה להיות לזבולון המר למנוע ממורים לעזור לתלמידים? וכאמור, זה לא באמת עזר להם. גם היום, שנים אחרי שסיימתי את בית הספר, ושנים של חיים באנגליה, אני עדיין לא מצליל לבטא נכון את רוב המילים באנגלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למרות שבטח תעדיף ניב בריטי ולא אמריקאי, אשמח להמליץ לך על ספרון מתומצת ומדוייק שמאוד עזר לי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני אמליץ על ערוץ היוטיוב של הדר שמש (שאליו הגעתי בזכות ההמלצה של ירדן). בזכותה נפתחו לי כמה צ'אקרות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שרצה לעבוד ברדיו האמריקאי בשנות ה-1920 היה צריך לעבור בחינה בהגייה ולקרא קטעים כמו זה. Penelope Cholmondeley raised her azure eyes from the crabbed scenario. She meandered among the congeries of her memoirs. There was the Kinetic Algernon, a choleric artificer of icons and triptychs, who wanted to write a trilogy. For years she had stifled her risibilities with dour moods. His asthma caused him to sough like the zephyrs among the tamarack.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצלי השימוש הוא הפוך: אני מקיש לא פעם את האיות האנגלי המוזר מהמילה המקבילה שאנחנו מבטאים בעברית לפי איותה בצרפתית או בגרמנית. לדוגמה: פרוצדורה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני. בשמות של אנשים זה יותר מבלבל מאשר בשמות עצם. לפעמים ה U היא חטף סגול כמו המברגר, לפעמים היא a של about (שני המופעים יחדיו אצל קרט וואנגאט). והמקורי שדיברנו עליו אצל קרט ראסל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נאמר לי שכתבתי בהודעה פעמיים "חמשת התנועות". אוי ואבוי. לפחות עכשיו יש לי תשובה לשאלה האקטואלית, מי ישמור על השומרים: אשתם. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |