בתשובה לדב אנשלוביץ, 25/11/19 10:24
 |
|
 |
||
|
||||
 |
''שפטל מביא כתקדים פסק דין של בית המשפט העליון שבו זוכה אדם בעבירות שקשורות בסכומים הרבה יותר גדולים בנימוק שניתנה לו חוות דעת מעורך דינו שהדבר מותר.'' יש פרטים שחסרים כאן, אני לא יודע אם הם חסרים רק בתקציר שלך מדבריו של שפטל או שהם חסרים גם בדבריו של שפטל. הרי ברור שאם אני עושה מעשה שהוא בבירור אסור אין הגנה בזה שעורך דין שלי נתן לי חוות דעת, ואפילו בכתב, לפיה זה מותר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
האזן למקור שהבאתי בתגובת ההמשך שלי. זה לא יגזול ממך יותר מדקה או שתיים, וישלים את התמונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התקדים הוא המקרה של אלי הורוביץ, הבעלים והיו"ר של "טבע", שהורשע בעבירות מס במחוזי וזוכה בעליון. שפטל מטעה. הוא טוען שהזיכוי בעליון היה רק בגלל חוות דעת שקיבל הורביץ, אבל השאלה העיקרית שבית המשפט היה צריך לענות עליה היתה האם החברה שהקימה "טבע" בארה"ב לצורך תכנון מס היתה חברה אמיתית או חברת קש. בפסק דין של 180 עמודים (אמ-לק) השופטים קבעו שהחברה שהוקמה בארה"ב היתה חברה אמיתית, והעברת הכספים אליה נעשתה באופן לגיטימי, גם אם משיקולים של תכנון מס. אני חושב שהתקדים הרלבנטי ביותר לפרשת המתנות הוא פרשת ויצמן סרוסי, וכבר הבאתי את החלטת היועמ"ש בענין. רלבנטיים מאוד לענייננו הסעיפים הבאים מתוכה: טז) (1) הואיל ואין מקום, על פי חוות דעת פרקליטת המדינה ודעתי, להתחיל במקרה נשוא ענייננו את האכיפה הפלילית בהקשר כללי ועדת אשר, ייאמרו הדברים דלהלן במבט צופה פני עתיד, כלפי עובדי ציבור בכלל, ומתוך חובתנו כנאמני הציבור. (2) נראה לי, במבט לעתיד, כי ייתכנו מקרים שבהם הפרת הכללים הללו, שתכלול קבלת כספים ואי דיווח, יהא מקום לראותה - ככל שתוכח ובנסיבות כל מקרה לגופו - כנכללת בעבירת הפרת האמונים על מרכיביה ועל פי פשוטה. וכבר כתב השופט (בדימוס) ח' כהן "הכל לפי גודלו, ככל שעובד הציבור גדול יותר בדרגה ובמעמד, וככל שכוחו וסמכויותיו על הבריות גדולים יותר, חילול השם שבמעשיו חמור יותר" ("הרהורים על טוהר המידות" משפט וממשל ב' תשנ"ה, 403, 442). אשוב ואטעים: קבלת כספים ואי דיווח בניגוד לכללים עלולים להיות, במקרים מסוימים, הפרת אמונים, שכן מטבעם לפגוע באמון הציבור ועלולים להתקיים בהם שאר מרכיבי העבירה. (3) תיתכן, אמנם, טענה מנגד, כי הפרת כללי ועדת אשר הבאים מכוח החלטת ממשלה אינה יכולה כשלעצמה להיות בסיס לאישום פלילי, נוכח עקרון החוקיות ("אין עבירה ואין עונש עליה אלא אם כן נקבעו בחוק או על-פיו" (סעיף 1 לחוק העונשין)), ולפיכך המצב החוקי הקיים מחייב להסתפק בסנקציות שישנן בהם, כקבוע בכלל 10. קרי, המבקר רשאי בנסיבות מסוימות לדווח על הפרות לראש הממשלה וכן לועדת המשנה של הועדה לביקורת המדינה של הכנסת, ובמקרה של חשש לפלילים - להעביר לידיעת היועץ המשפטי לממשלה. התשובה לטענה זו היא כי התקיימותה של עבירת הפרת האמונים, במיוחד, על פי אופיה וטבעה, מוכרזת למעשה במעין דיעבד, בכל מקרה קונקרטי, כלומר, התביעה טוענת ובית המשפט - אם קיבל דעתה - מכריז על מערכת העובדות שהוכחה בפניו כנגועה בעבירה. וכך, יסודות העבירה יכולים להתמלא, במקרים מסוימים, גם באי מילוי של כללי ועדת אשר. יודגש, למען הסר ספק, כי הבעייתיות המוצגת לעיל מתעוררת רק מקום שהכספים לא נתקבלו במילוי התפקיד או בעד פעולה הקשורה בתפקיד, שהרי אם לא כן, הנסיבות עשויות להקים עבירת שוחד או הפרת אמונים, כאמור בראשית דברינו אלה. מקום שמתקיימים יתר יסודות העבירה, הלכה היא שגם הפרת הוראות מינהליות - וכללי ועדת אשר בכלל זה - יכולה לבוא בגדר מעשה מרמה או הפרת אמונים (ראה ד"נ 3/82 גרוסמן נ' מדינת ישראל, פ"ד לו (1) 771). יז) בכך איפוא מוצב הרף שראוי לדעתי להציבו, בחינת "ראו הוזהרתם", לבל נהפוך לחברה ביזנטינית, כאילו לית דין, וכדי שבשירות הציבור יופרד בין ממון לידידות. רף זה נועד לומר, כי אכן לא כל הפרה אתית תהיה עבירה פלילית. אבל נסיבות שבהן ניתן להוכיח בראיות קבלת כספים, בפוטנציאל כזה או אחר של עירוב תחומים או אי דיווח עליהם, בשעה שהמקבל היה אסור בקבלת הכספים, חב בדיווח וחב נאמנות לציבור - מעבירות אליו את הנטל להסביר מדוע עשה כן וכי אין בדברים יסוד של שחיתות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רוצה להזכיר לך שפסק הדין אשר ניתן במחוזי היה טעות מיסודו שכן הרעיון הקפטילסטי הוא שהפרט רשאי לעשות הכל - כל עוד זה החוק. ולכן תכנון מס כמו במקרה של טבע אשר רכשו חברה בהפסדים לצורך קיזוז רווחים היה חוקית בזמנו עד שמס הכנסה סגר את הפירצה. העליון עשה את תפקידו כמו המצופה. אבל שלא יהיו אי הבנות, הורוביץ זוכה לא כי החוק היה האורים ותומים למרגלות שופטי העליון אלא מסיבות הקשורות להטבות למקורבי האליטות. שכן כבר אז כאשר פקודת מס הכנסה קבעה בפירוש שהוצאות ריבית לצורכי ניכוי מס שבח במיסוי מקרקעין לא יוכרו, בא ברק וקובע שכן יש להכיר. מס הכנסה אומר אבל זה החוק ומבקש דיון נוסף, מזכיר להם ברק שהוא החוק - או אז 'החוק' מתעדכן ומוריד ראשו מפני החוק האמיתי . ומאז הכל ידוע ומוכר. בקרוב נראה שוב פעם מהו ערך 'חוק יסוד' מול החוק האמיתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זאת אומרת "מקורבי האליטות", הורביץ לא היה אליטה בעצמו (בהגדרה שלך, עם כסף)? רק אשתו היתה אליטה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני עדיין לא סגור על ההגדרות בעניין זה. אבל כן. אני מסופק אם מוחרקה היה מזוכה. תחושה כזאת שהעליונים היו אומרים בליבם ' השוורצע חייה עושה על המדינה שלנו קומבינות?' ודוחפים לו כמה שנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קל וחומר שדליה סלומון, אשתו של אלי הורביץ, היתה אחותה של רות, אשתו של מישאל חשין. סלומון, כמו ריבלין וכמו חשין (צאצאי הרב שניאור זלמן מלאדי), זו אליטה שבאליטה. נתחיל מזה בשביל לגלות את ההגדרה. נראה שאליטה זו קודם כל זכות אבות. מי שעלה לגדולה הוא בדרך כלל לא אליטה בעצמו, אבל צאצאיו הופכים לרוב להיות כאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא חושב שצאצאי אליטות שאין להם הון משמעותי שוות משהו במציאות של המאה הנוכחית ובחלק לא מבוטל מצאצאים של מחצית המאה הקודמת וגם קצת לפני. 'טוב נו, אז סבא שלך היה בן יהודה, יאאלה סע' אני מנסה לזכור מיהם צאצאי בן גוריון ראש וראשון לאליטות של ישראל, האם הם טובעים בג'ובות או שהם עוד פקידים עם פנסיה תקציבית משעממת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הד''ר יריב בן אליעזר. מנחש שחי טוב, אבל לא מולטימיליונר כמו חשין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המקור שהבאת על הזיכוי בעליון של אלי הורביץ הוא כתבה עם תוכן כללי שלא מתאר כלל את נימוקי בית המשפט העליון. אין כאן זכר לא לטענתו של שפטל ולא לטענה שלך. במיוחד לא מופיע הקטע שבו קובע בית המשפט שלהבא חוות הדעת תהיה צריכה להיות "בתום לב ובכתב" (ואם תקיים את התנאים האלה מן הסתם תתקבל). התוכל להביא מקור לטענותיך בעניין נימוקי הזיכוי שבתחילת תגובתך שמאמתים את טענתך ששפטל מטעה? בהכירי את אופן טיעוניו של שפטל בעניינים משפטיים כאלה, קשה לי להאמין שדבריו אינם מדויקים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
https://supremedecisions.court.gov.il/Home/Download?p...\99\820\011\Q09&fileName=99011820_Q09.txt&type=4
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שרות גרוע. המקור לא עולה. אבל מראש אומר שאם אתה שולח אותי לחפש ב 180 עמודים, לא זה מה שבקשתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פסק הדין (חיפשתי „אלי הורביץ״) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יכול לקרוא את פסק הדין במלואו. אני רפרפתי עליו וממה שראיתי בית המשפט העליון לא חרץ דינו כלל על פי שאלת ההסתמכות על ייעוץ מקצועי! בית המשפט המחוזי דן בה ודחה אותה (סעיפים 141 ו 142 בפסק הדין של השופט אנגלרד) אבל העליון פסק ש"לא הוכחו היסודות הדרושים לקיום האחריות הפלילית, לא היסודות העובדתיים של המעשה הפלילי, ולא היסודות הנפשיים." מבלי להכריע בשאלת ההסתמכות. עיקר הענין היה האם החוזים שנחתמו בין הצדדים היו פיקטיביים. "בית המשפט המחוזי ראה את העסקה המקורית בין פרמינגר, פרומדיקו וארוטף כעסקה מלאכותית שאינה תואמת את המציאות העסקית ושיש בה היצגים כוזבים" (סעיף א' בסיכום השופט אנגלרד). העליון הגיע למסקנה ש"המערכת החוזית בין הצדדים, אשר העניקה לתאגיד הזר ארוטף את זכות הסוכנויות כמקור הכנסה פאסיבית (קבלת עמלות) ואת זכויות השיווק וההפצה בישראל, על רווחיהם, לפרומדיקו, ביטאה את כוונת הצדדים האמיתית במסגרת תכנון המס. לפי מערכת חוזית זו, כשלעצמה, ספק רב אם על ארוטף חלה חבות מס בישראל. בהעדר הוכחה ברורה על חבות המס, חסר רכיב חיוני ליסוד ההתנהגותי של עבירות המס לפי סעיף 220 לפקודה. העובדה כי העסקה כולה עשויה להיתפס - בשל המלאכותיות שבה - על-ידי הנורמה האנטי-תכנונית המצויה בהוראת סעיף 86 לפקודה, עובדה זו אינה יכולה להשלים, בשל עקרון החוקיות, את היסוד החסר ברכיב ההתנהגותי של העבירה הפלילית. כמו כן, לא הוכחו היסודות של המחשבה הפלילית ושל הכוונה המיוחדת. מטעמים אלה, יש לזכות את הנאשמים." (סעיף ט' בסיכום השופט אנגלרד) התביעה וההגנה טענו רבות בענין טענת ההסתמכות, אבל אף אחד משופטי ההרכב לא הכריע בה. עד כמה שראיתי השופט אנגלרד לא התייחס בכלל. לעומתו השופט אור התייחס בהרחבה בסעיפים 36-38 לפסק דינו, כולל שלילת קביעתו של בית המשפט המחוזי שרק חו"ד כתובה נחשבת (וזה מה שהפך לכותרת), אבל גם הוא נמנע מלהכריע בה: "אמנע מלהביא את כל העובדות והנימוקים לעניין טענת ההסתמכות ומלהכריע בטענה זו. מסקנתי היא, שאף ללא הכרעה חדה בשאלה זו לא הוכח היסוד הנפשי הנדרש להוכחת העבירה לפי סעיף 220 לפקודה. כמו חברי השופט אנגלרד, הנני סבור שבמקרה הנדון התקיים תיכנון מס מצד הצדדים הנוגעים לעיסקה, על פי ייעוץ של משרד ש' הורביץ ושות', אשר גם קבע את מיתווה העיסקה. אך מדובר בניסיון לגיטימי, נעדר כוונה פלילית, להציג עיסקה, שנקשרה בין הצדדים ואשר הם פעלו על פי תנאיה, בלבוש שיהיה בו מענה לשאלות מס העלולות להתעורר. מיתווה העיסקה שיקף את כוונת הצדדים לה, ומשך כל התקופה מאז נחתמה העיסקה ב-1980, ובכל מהלך ביצועה, נעשו כל הפעולות הקשורות בביצועה בגלוי וללא הסתר. ויש להדגיש את שנקבע לעיל, החתימה על מסמכי עיסקת 1980 והתנהגות הצדדים על פיה, לא לוותה במצגים כוזבים בנוגע לטיב ואופי העיסקה. במצב דברים זה, אפילו אם העיסקה תקבע כעבור זמן על ידי פקיד השומה כעיסקה מלאכותית, ביצוע העיסקה על תנאיה לא לווה בכוונה פלילית." שפטל אמר שהעליון זיכה את הורביץ רק בגלל טענת ההסתמכות. ההיפך הוא הנכון- העליון זיכה את הורביץ בלי להכריע בכלל בטענת ההסתמכות. אז כן, שפטל הטעה בענק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומסתבר שמי שהגיש את הערעור לעליון הוא יעקב ויינרוט, שנתן מאוחר יותר את העצה לנתניהו. לעומת זאת בצד התביעה נמצא את גלעד שרון (או ליתר דיוק: שרון גלעד). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אף אני רפרפתי בפסק הדין1 וייתכן שהפעם אתה צודק לפחות חלקית. אני חושב שעיקר העניין אינו "האם החוזים שנחתמו בין הצדדים היו פיקטיביים" אלא אם הייתה כוונה פלילית במעשיהם. וכאן עניין קיום חוות דעת מקצועית מאד רלוונטי, אבל אם הצלחתי לדוג משהו מים המלים נראה לי שהשופטים החליטו שלא הייתה כוונה כזאת אפילו מבלי להביא בחשבון את חוות הדעת הזאת. 1 רק על נטייתם להאריך ולסבך צריך לדון אותם להרבה שנים עם עבודת פרך. אבל לא את טירקל. הוא היה בסדר. את פסק הדין שלו קלטתי והבנתי בשלמותו. הוא לא כתב שום דבר חוץ מכך שהוא מסכים עם חבריו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המחוזי הרשיע משום שסבר שהחוזים פיקטיביים, והחברה היא חברת קש. במקרה כזה היתה כוונה פלילית. העליון סבר שהחוזים אמיתיים ומשקפים את המציאות, ולכן אין כוונה פלילית. היתה כוונה לגיטימית להמנע מתשלום מס, לא כוונה פלילית להתחמק מתשלום מס. יש הבדל גדול בין חוו"ד מקצועית בנושאי מיסוי לבין חוו"ד מקצועית בנושאים פליליים. אם רשויות המס לא מסכימות עם חוו"ד של יועץ המס או רו"ח, אז החברה צריכה לשלם את המס וזהו. אם בית המשפט לא מסכים עם חוו"ד של עו"ד בעניין פלילי, מה אז? האם הנאשם יזוכה כי לא היה יסוד נפשי פלילי במעשיו? זה יהפוך את חוו"ד המשפטית לכרטיס "צא מהכלא". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע פלילי לא פלילי, לדעתי יש אנלוגיה מלאה בין חוות דעת שניתנת לאיש ציבור שמותר או לא מותר לו לקבל מתנות, לבין חוות דעת בנושאי מיסוי שמותר או לא מותר לו לנהוג כך או אחרת בענייני המס שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב,מוסד הפרה-רולינג נוסד לאחר מכן וזאת על מנת לתת לחברות לתכנן את המהלכים המיסויים מראש מבלי שיואשמו בפלילים.ולכן במובן זה העליון צפה פני עתיד ותיקן את האי בהירות. אני חושב שגם במקרה של קיסרינו האהוב ביבי, היה צריך להיות פרה רולינג בענייני עיתונאות בשאלה - האם פרגון עיתונאי לקיסר זה בגדר שוחד. ומתי זה לא שוחד. העלק מבחנים שהשופטת החברה של בן ארי רשמה בפסד שמעוני עם היקש לביבי - הוא בבחינת עילבון לאינטליגנציה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |