 |
|
 |
||
|
||||
 |
יש כאן שני נושאים שבית משפט צריך לתת דעתו עליהם. האחד הוא ההתחייבות של ההורים זה לזה. אם הורה התחייב בחוזה להאכיל את הילד רק אוכל צמחוני, או רק כשר לפי בד"ץ מסוים, או לקחת אותו לחוג בלט פעמיים בשבוע או מה שלא יהיה, בית המשפט אמור לתת להורה השני סעד אם ההתחייבות הופרה - בלי קשר לדעתו של השופט על ההתחייבות עצמה. אם בית משפט לא יעשה את זה אז אין משמעות להסכמים כאלה. הנושא השני הוא טובת הילד; ברור שאם ההסכמה החוזית נוגדת חזיתית את טובת הילד בית המשפט לא יאכוף אותה ואף יקבע שהסעיף הרלבנטי בטל. התחום האפור הוא במקום שבו "טובת הילד" לא מוגדרת היטב וההורים עצמם חלוקים לגביה. האם חנוך שאינו כולל למודי ליבה נוגד את טובת הילד? האם דיאטה טבעונית נוגדת אותה? כאן יש חשש שהשופט ייטה לפרש את "טובת הילד" על פי מה שהוא עצמו מאמין בו (למשל, שופט חילוני עשוי להסכים עם הדרישה ללמודי ליבה אף שבהסכם נכתב במפורש שלא יהיו כאלה ואילו דיין חרדי יכפה את גידול הילד במסגרת דתית גם אם ההסכם לא מחייב זאת). |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נכון שבית המשפט קובע את טובת הילד על פי הנורמות בחברה ועל פי הערכים האישיים של השופט, אבל כאשר שרותי הרווחה קובעים מהי טובת הילד,(וזה תפקידם על פי החוק) בית משפט אזרחי יצטרך סיבה חוקית טובה מאד כדי לא לפעול על פי המלצתם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל בית משפט צריך סיבה כדי לא לפעול על פי המלצתם. מצד שני, אי אפשר גם להפוך אותם לשופטים בפועל ואת בית המשפט לחותמת גומי. פסק דין צריך להיות מנומק, ואם הוא פועל בניגוד להמלצה הוא צריך להסביר למה; אבל צריך לזכור שההמלצה הזו היא רק אחד הגורמים שהוא צריך לשקול, וגם שההמלצות כשלעצמן הן לעתים קרובות לא דבר בינארי של כן או לא אלא רק האפשרות שקיבלה את הציון הגבוה ביותר מבין כמה חלופות, לאו דווקא בהפרש גדול. צריך גם להזהר כשקוראים דיווח עתונאי על מקרים כאלה; בדרך כלל הדיווח נוטה לשקף את עמדתו של מי שרואה עצמו כנפגע, ולא יורד למורכבות של המקרים. אתן לך דוגמה קטנה לסכנה בהסתמכות על גורמי המקצוע בהקשר אחר: אני חבר בקבוצה של "שומרים על עצי ירושלים". לאחרונה עתרנו נגד העיריה והצלחנו להוציא צו מניעה לכריתת עץ ותיק. לטענת העיריה, האגרונום העירוני בדק את העץ והגיע למסקנה שהוא מסוכן; אנחנו טוענים שהמניע האמיתי הוא לא הסכנה בעץ שכבר עומד שם עשרות שנים אלא התלונות של השכנים על הלכלוך, שהעיריה שואפת לקדם כריתה מחשש לתביעות, ושפקיד היערות (שהוא זה שאמור לאשר כריתה ולא האגרונום) שימש כאן כחותמת גומי של האגרונום. הבאנו חוות דעת נגדית של פקיד היערות הארצי לשעבר, שבדק גם הוא את העץ והגיע למסקנה שהוא לא מסוכן. אז פורמלית אפשר לטעון שחזקה על גורמי המקצוע שהם עושים את עבודתם נאמנה, ופקיד היערות הארצי לשעבר לא יכול לאזן את פקיד היערות המחוזי (שבכלל לא הגיע לשטח) והכל טוב ותקין לפי הספר. אבל בית המשפט, לפחות בינתיים, לא קיבל את העמדה הזו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |