 |
|
 |
||
|
||||
 |
לדעתי הסוגיה המשפטית כאן לא קשורה למעמד החוקי של כפיית מתן חיסון בכלל. תארו לעצמכם הסכם הורות לפיו הילד שיוולד יקבל רק אוכל צמחוני עד גיל מסויים, ולאחר הלידה אחד הצדדים משנה את דעתו ומאכיל אותו עפ"י עקרונות דיאטת אטקינס. השופט צריך רק להחליט אם יש הפרת חוזה ואם כן האם היא מוצדקת (זה לא נוגע ישירות לענייננו, אבל כדי לסבר את העין נניח שהצד ששינה את דעתו מראה שמחקרים חדשים, שלא היו ידועים בזמן חתימת ההסכם, מראים עדיפות לדיאטה החביבה עליו, ומוסכם על הצדדים שהשיקול הבריאותי הוא זה שהיה מונח בבסיס ההסכם), בעוד השאלה אם המדינה יכולה לכפות צמחונות לא עולה לדיון כלל. בעצם אולי "אוכל כשר" יותר סביר שבאמת יידון בבית המשפט, ולמען האמת די אתפלא אם זה עוד לא קרה. _________ ציפור מחודדת עוד עימנו? נא תקניני אם יש בכך צורך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו אני רואה שזה בערך מה ששוקי שמאל כתב לפנות בוקר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>> בעצם אולי "אוכל כשר" יותר סביר שבאמת יידון בבית המשפט, ולמען האמת די אתפלא אם זה עוד לא קרה. לא בדיוק, אבל בכיוון: בית הדין הרבני העביר ילדים מחזקת אמם וביטל את הסדרי הראייה עמה כי הפסיקה לשמור מצוות. מגוף הכתבה: "האב טען כי גרושתו רשמה את הילדים לשחייה טיפולית בהדרכת אשה והאכילה אותם באוכל לא כשר, אף שהתחייבה לגדל אותם כדתיים." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקצב הזה עוד שנה שנתיים תהיה פסיקה לקחת משמורת כי ההורה האכיל את הילד באוכל שאין לו הכשר בית יוסף. החלק שמטריד אותי בענייני דת ומדינה הוא ''על פי החוק, לבית הדין הרבני סמכות מלאה להחליט בנושא משמורת ילדים ולדחות את המלצות הרווחה בנושא.'' יש כאן התנגשות חזיתית בין מוסדות המדינה (רשויות הרווחה) למוסדות הדת (בית הדין הרבני) והחוק נותן למוסדות הדת עדיפות מוחלטת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או שחוטפים אותו לארה"ב ואז בית דין לא יעזור, רק המוסד. פרשת יוסל'ה שוחמכר [ויקיפדיה] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ספר לנו בבקשה איפה היית בחמישים השנים האחרונות. רק תיקון קטנטן (שאינני בטוח בו): לבג"ץ יש סמכות לבטל את החלטות בית הדין הרבני במקרים יוצאי דופן. אבל אל דאגה, השערורייה הזאת תבוא בקרוב על פתרונה, בע"ה, כשהשרץ ההוא יוציא סוף סוף רישיון ל-D9. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לבג''ץ סמכות לבטל את החלטות בית הדין הרבני רק כאשר הלה חרג מסמכותו, וזה בסדר גמור מבחינתי. כאן בית הדין הרבני בהחלט פעל במסגרת סמכויותיו, ויש לי בעיה שאלה הסמכויות שלו. לא ידעתי. כשבני זוג מתחתנים באורח דתי, זה במסגרת חופש הדת שלהם, ואין למי מהם להלין אם ההחלטה הזו מחייבת אותו להתגרש תחת אותה מסגרת. כנ''ל כשההורים כופים על הילדים אורח חיים על פי אמונתם. אבל פעולה בניגוד להמלצת רשויות הרווחה זה מבחינתי צעד רחוק מדי. רשויות הרווחה רואות את טובת הילד מול עיניהן, וכאשר החוק מתיר לבית הדין הרבני לפעול בניגוד להמלצתן הוא מתיר לו לפעול בניגוד לטובת הילד. את החוק צריך לשנות, ולא את סמכויות בג''ץ. דברים כאלה מעוררים בי חשק עז לשים מסננת ספגטי על הראש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש כאן שני נושאים שבית משפט צריך לתת דעתו עליהם. האחד הוא ההתחייבות של ההורים זה לזה. אם הורה התחייב בחוזה להאכיל את הילד רק אוכל צמחוני, או רק כשר לפי בד"ץ מסוים, או לקחת אותו לחוג בלט פעמיים בשבוע או מה שלא יהיה, בית המשפט אמור לתת להורה השני סעד אם ההתחייבות הופרה - בלי קשר לדעתו של השופט על ההתחייבות עצמה. אם בית משפט לא יעשה את זה אז אין משמעות להסכמים כאלה. הנושא השני הוא טובת הילד; ברור שאם ההסכמה החוזית נוגדת חזיתית את טובת הילד בית המשפט לא יאכוף אותה ואף יקבע שהסעיף הרלבנטי בטל. התחום האפור הוא במקום שבו "טובת הילד" לא מוגדרת היטב וההורים עצמם חלוקים לגביה. האם חנוך שאינו כולל למודי ליבה נוגד את טובת הילד? האם דיאטה טבעונית נוגדת אותה? כאן יש חשש שהשופט ייטה לפרש את "טובת הילד" על פי מה שהוא עצמו מאמין בו (למשל, שופט חילוני עשוי להסכים עם הדרישה ללמודי ליבה אף שבהסכם נכתב במפורש שלא יהיו כאלה ואילו דיין חרדי יכפה את גידול הילד במסגרת דתית גם אם ההסכם לא מחייב זאת). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון שבית המשפט קובע את טובת הילד על פי הנורמות בחברה ועל פי הערכים האישיים של השופט, אבל כאשר שרותי הרווחה קובעים מהי טובת הילד,(וזה תפקידם על פי החוק) בית משפט אזרחי יצטרך סיבה חוקית טובה מאד כדי לא לפעול על פי המלצתם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל בית משפט צריך סיבה כדי לא לפעול על פי המלצתם. מצד שני, אי אפשר גם להפוך אותם לשופטים בפועל ואת בית המשפט לחותמת גומי. פסק דין צריך להיות מנומק, ואם הוא פועל בניגוד להמלצה הוא צריך להסביר למה; אבל צריך לזכור שההמלצה הזו היא רק אחד הגורמים שהוא צריך לשקול, וגם שההמלצות כשלעצמן הן לעתים קרובות לא דבר בינארי של כן או לא אלא רק האפשרות שקיבלה את הציון הגבוה ביותר מבין כמה חלופות, לאו דווקא בהפרש גדול. צריך גם להזהר כשקוראים דיווח עתונאי על מקרים כאלה; בדרך כלל הדיווח נוטה לשקף את עמדתו של מי שרואה עצמו כנפגע, ולא יורד למורכבות של המקרים. אתן לך דוגמה קטנה לסכנה בהסתמכות על גורמי המקצוע בהקשר אחר: אני חבר בקבוצה של "שומרים על עצי ירושלים". לאחרונה עתרנו נגד העיריה והצלחנו להוציא צו מניעה לכריתת עץ ותיק. לטענת העיריה, האגרונום העירוני בדק את העץ והגיע למסקנה שהוא מסוכן; אנחנו טוענים שהמניע האמיתי הוא לא הסכנה בעץ שכבר עומד שם עשרות שנים אלא התלונות של השכנים על הלכלוך, שהעיריה שואפת לקדם כריתה מחשש לתביעות, ושפקיד היערות (שהוא זה שאמור לאשר כריתה ולא האגרונום) שימש כאן כחותמת גומי של האגרונום. הבאנו חוות דעת נגדית של פקיד היערות הארצי לשעבר, שבדק גם הוא את העץ והגיע למסקנה שהוא לא מסוכן. אז פורמלית אפשר לטעון שחזקה על גורמי המקצוע שהם עושים את עבודתם נאמנה, ופקיד היערות הארצי לשעבר לא יכול לאזן את פקיד היערות המחוזי (שבכלל לא הגיע לשטח) והכל טוב ותקין לפי הספר. אבל בית המשפט, לפחות בינתיים, לא קיבל את העמדה הזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב ידיעתי (אינני עוסקת בדיני משפחה) סעיפים בהסכמי הורות משותפת/חיים משותפים וכו' שנוגעים בצרכים עתידיים של ילדים - בעיקר כשגם הילדים עוד עתידיים - יותר חלשים מסעיפים שמתייחסים להתחייבויות שהצדדים לוקחים על עצמם. כלומר במקרה של סכסוך בית המשפט אמור לתת יותר משקל לטובת הילד/ה הקונקרטי/ת מאשר לצורך עקרון הכללי באכיפת הסכמים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |