|
||||
|
||||
קודם כל, מדובר לא רק בשטחים חקלאיים אלא גם בהרחבה משמעותית של השטחים המיוערים, מה שיכול לאפשר את שימור המגוון לפחות בחלק מן המקרים. שנית, עם כל חששותי למגוון, כשאני חושב על זה, איני רואה בו ערך השרדותי או מוסרי רב עבור המין האנושי. בראש סדר העדיפויות ההשרדותי שלנו צריכה לדעתי להמצא תכולת החמצן באויר, וזו מסתבר מן המאמר, אינה בסכנה. רק לאחריה באות ההתחממות הגלובלית, התכלות משאבים טבעיים חיוניים ועניינים אחרים. בראש סדר העדיפויות המוסרי שלי, לאחר העניינים האנושיים, מצוי סבלן של הפרות, התרנגולות, החזירים ושאר בעה"ח המגודלים בכמויות ובתנאים תעשייתיים. כלומר, מוסרית חשוב לי יותר למנוע חיים של סבל מפרה אלמונית כלשהי, מאשר להציל את הקרנף האחרון מבני מינו. בכל מקרה, למי שחש מחנק לשמע הידיעות על "אובדן הריאות הירוקות של העולם" באמזונס, מסתבר שמדובר באחוז זניח של הריאות העולמיות, ואלו, למעשה רק מתרחבות. |
|
||||
|
||||
תכולת החמצן באוויר לא צריכה לעניין אותך בכלל. אם נשרוף מספיק חומר אורגני כדי להקטין את אחוז החמצן באוויר באחוז אחד, אנחנו בכלל לא נרגיש בכך, אבל אם אחוז הפחמן הדו חמצני יגיע לאחוז אחד, אנחנו נמות עוד לפני זה מהרעלה. אנשים שנמצאים בחלל סגור לא מתים מחנק, הם מתים מהרעלת פחמן דו חמצני. |
|
||||
|
||||
אני מודע לכך, ועדיין, הסכנה במחסור באזורים מייצרי חמצן הדאיגה אותי יותר. בין השאר, אלו הם גם האזורים שקולטים את עודף הפחמן הדו חמצני. |
|
||||
|
||||
עד כמה שאני מבין,ההשפעה הגלובלית של הפחמן הדו חמצני היא בהגברת התחממות הגלובלית - כנראה שבתיהם של יושבי החוף והשפלה יוצפו לפני שייחנקו מעודף פד''ח. |
|
||||
|
||||
שמעתי על הרעלת פחמן חד-חמצני [ויקיפדיה], מזה מתים המתאבדים עם האוטו בגרז', ולא על הרעלת פד"ח. אכן בערך בויקיפדיה כתוב שיש לפד"ח רעילות בריכוזים גבוהים (מעל 0.5%) ובחשיפה ממושכת, אבל לא נראה לי שזה מקרה נפוץ. יותר נפוץ הוא חנק, למשל בתוך בנין בוער, כשריכוזי פד"ח דוחקים את מקום החמצן. ריכוז הפד"ח באטמוספרה עבר בעשור הנוכחי רמה של 400ppm, כלומר 0.4 פרומיל, לעומת רמה די קבועה של 275-285ppm משנת 1000 עד 1860. הרמה הנוכחית צריכה להיות מוכפלת פי עשרה כדי להתחיל להיות רעילה. נראה לי שההתחממות הגלובלית כבר תהיה קטסטרופלית הרבה לפני שרמת הפד"ח באטמוספרה תהיה רעילה. |
|
||||
|
||||
כפי שציינת, פחמן דו חמצני הוא רעיל כשהריכוז שלו באוויר מתקרב לאחוז. זאת סיבת המוות של ילדים שסוגרים את עצמם במקרר או בכל חלל סגור קטן אחר, לא חנק או מחסור בחמצן. כדי שריכוז הפחמן הדו חמצני באוויר יהיה מורגש (תחושת מחנק, נשימה מהירה ומאומצת) הריכוז שלו צריך להגיע אל מעל עשירית האחוז וכדי שהוא יגרום לנזק בריאותי הוא צריך להגיע לכרבע אחוז. שים לב שאם אתה נמצא בחלל סגור וריכוז הפחמן הדו חמצני הגיע לאחוז אחד, מה שסביר להניח יביא למותך, ריכוז החמצן יהיה סביב 20%, מעל ומעבר למה שאנחנו צריכים (מעל 15% רובנו לא נשים לב ועד 10% רובנו נצליח לשרוד אם השינוי יהיה הדרגתי). |
|
||||
|
||||
>> כדי שריכוז הפחמן הדו חמצני באוויר יהיה מורגש (תחושת מחנק, נשימה מהירה ומאומצת) הריכוז שלו צריך להגיע אל מעל עשירית האחוז מעניין. בששים השנה האחרונות גדל שיעור הפד"ח באוויר בכמעט 100ppm. כלומר שבקצב הנוכחי של גידול תוך 300 שנה האוויר של כד"א לא יהיה ראוי לנשימה. |
|
||||
|
||||
גרוע מזה. כתלות בתנאי מזג האוויר, ריכוז ה CO2 באוויר במרכזים עירוניים גבוה עד 200ppm יותר מאשר בסביבה הפתוחה. הממוצע היומי בטוקיו, לדוגמה, נע באוקטובר-נובמבר 2005 בין 380-580ppm. התופעה נצפתה לראשונה בפניקס, אריזונה, שם מגיע הריכוז במרכז העיר עד 550ppm לעומת 370 בשוליה. |
|
||||
|
||||
משרד הבריאות של ויסקונסין מציב את הרף המזיק גבוה יותר: 350-1000ppm - רמה טיפוסית שנמצאת במקומות מאוכלסים עם תחלופת אוויר טובה 1000-2000ppm - רמה שמאופיינת בתלונות על עייפות ואוויר גרוע. 2000-5000ppm - כאבי ראש, ישנוניות, ויתכנו אבדן קשב, קצב לב מואץ ובחילה קלה. 5000ppm - הרמה המירבית המותרת לחשיפה יומית במקומות עבודה (רמה זו מקובלת באופן די גורף בעולם כרף המקסימלי המותר ליום עבודה בן 8 שעות) 40000ppm (שהם 4%) ויותר - רמה מסוכנת באופן מיידי בגלל שלילת חמצן מהגוף. נזק מוחי, אבדן הכרה ואף מוות. משרד החקלאות האמריקאי (USDA) טוען שאפילו ב 10000ppm -1% - אין בדרך כלל סימפטומים. מסכים עם הרף המסוכן מיידית של 4%, אבל מציב את הרף לאבדן הכרה ומוות רק ב 8% אבל כן- מחקרים חדשים מראים שגם חשיפה ברמה של 1000ppm עלולה לגרום לבעיות בריאותיות. זהו רף שכיתות לימוד ומשרדים צפופים ולא מאווררים, תחבורה ציבורית ממוזגת ומטוסים ואפילו חדרי שינה לא מאווררים(!) עוברים אותו. |
|
||||
|
||||
אז אני הופתעתי לגלות, שהחשיבות של המגוון קריטית במובן הגלובלי לשרשרת המזון הגלובלית, לחמצן במימי האוקיינוסים, לקליטת פחמן, לעננות (יערות אחראים לחלק ניכר מהמשקעים על פני כדור הארץ - שדות חקלאיים למזון לא ממלאים בין השאר את הפונקציה הזאת), וכתוצאה מכך גם לאפקטים שמשפיעים על ההתחממות הגלובלית. לא מדובר כאן על קרנף כזה או אחר, אלא על מערכת אקולוגית מורכבת שהיערות והג'ונגלים תלויים בה, שעוברת דרך החיידקים בקרקע, הכנימות על העצים, החרקים, היונקים ועד טורפי העל. ובדרך מגוון מיני ציפורים שמפיצים את זרעי העצים למרחקים ובכך משמרים את תפוצתו וחוזקו של היער או הג'ונגל בו הן חיות. כנ"ל גם בימים - החשיבות של דולפינים וכרישים היא לא רק מוסרית, אלא גם שהם קריטיים לשימור שרשרת המזון באוקיינוסים, מפלנקטון וחסילוני קריל, דרך דגים קטנים ועד לדגים גדולים כמו סלמון וטונה, שבתורם מהווים מרכיב מזון קריטי למגוון עצום של חיות יבשה. כולל שלנו. אני מאד ממליץ בהקשר הזה שוב על הסדרה הקצרה והמצוינת "כוכב הלכת המופלא" בנטפליקס (Our planet) שדנה גם בהיבטים האלה, תוך צילומים מעוררי השתאות באיכותם של פינות שונות בעולם הטבע. |
|
||||
|
||||
ראיתי את רוב פרקי הסידרה אם לא את כולם. עדיין, להבנתי זו בעייה מסדר נמוך יותר מאשר, למשל, תכולת החמצן והפד''ח וההתחממות הגלובלית. |
|
||||
|
||||
להבנתי, ליערות כהלכתם יש השפעה ישירה ומשמעותית לגבי שלושת הגורמים האחרונים שציינת. אז לא ברור לי איך אפשר להםריד ביניהם כפי שאתה טוען. |
|
||||
|
||||
לפי הידיעה באתר נאס״א: The researchers point out that the gain in greenness seen around the world and dominated by India and China does not offset the damage from loss of natural vegetation in tropical regions, such as Brazil and Indonesia. The consequences for sustainability and biodiversity in those ecosystems remain. מן הסתם בגלל שהיערות הטרופיים צפופים הרבה יותר.
|
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |