|
||||
|
||||
בעתידנות עסקינן ועד שזה לא יקרה לא נדע דבר לאשורו. התודעה הפוליטית בישראל בעניין מחולקת ל-2 מחנות. המחנה האחד שנקרא לו Ye Bibi מאמין שביבי הוא אישיות ציבורית שנושאת על גבה את הפוליטיקה הישראלית (לחיוב או לשלילה). הפרדיקציה המעשית הנובעת מן המחנה הזה היא שללא ביבי מחנה הימין יפול (קריא יקבל הרבה פחות קולות). המחנה השני שנקרא לו Nei Bibi חושב שביבי הוא אישיות ציבורית אופורטיניסטית הרוכבת על גל של שבר אמיתי בין שני מחנות (טוב ורע אולי). הפרדיקציה של מחנה זה צריכה להיות שגם אלו מאיתנו שיחיו ויגיעו לחיים נטולי נתניהו יגלו שקווי המתאר בין שני המחנות לא השתנו הרבה. מאחר ואני נוטה למחנה השני, אני חושב שגם ללא ביבי המשבר בין שני המחנות ישאר ללא שינוי מהפכני. רבים (כולל אני) טעו לחשוב ברגע מסויים כי בהיות תוצאות הבחירות מה שהם, אנשי הליכוד יכירו במציאות ויתחברו לקואליציית מרכז חילוני. התאוריה שלנו הייתה שקיימת ברית ביבי-דתיים. ביבי מכר את את המדינה לדתיים במחיר מציאה: מחיר חילוצו מאימת הדין. ולכן הברית תלוייה באיש. אין ביבי - אין ברית. הולך ןמתברר שזו היתה טעות גדולה. למעשה מדובר בברית ליכוד-דתיים. זוהי ברית טבעית הנובעת מכך שכל המפלגות הללו מבוססות על מצביעים עם פרופיל משותף דתי-מסורתי. ביבי בחכמתו הצליח להתלבש על הברית הזאת ולהציג עצמו כתחליף אישי למפלגה פוליטית. אנשי הליכוד אינם מצביעים לביבי למרות מפלגתו אלא משום שהם חושבים שביבי ומפלגתו חד המה. האם העלמותו של ביבי תהפוך את הבגידה בברית ההיסטורית לקלה יותר? בצד השני, האם הנאמנות בקרב המפלגות הדתיות-חרדיות היא לכסנטיפה בן ארצי ולבעלה חובב הסיגרים והשרצים או למפלגת הימין ולאידיאולוגיה הלאומנית שלה? אני חושב שלהבדיל ממך, אני כלל לא בטוח שהעלמותו של ביבי תועיל הרבה לכחול-לבן. אולי להיפך, היא רק תמיס את הדבק המחזיק את המפלגה. |
|
||||
|
||||
אני תמה שוב ושוב כמה קצר זכרון הציבור, שכן אותה "ברית מקודשת" עם החרדים נזרקה על ידי ביבי עצמו לפח רק לפני שש שנים, אחרי בחירות 2013. ההיצמדות העיקשת שלו היום לאותה ברית מראה שהמניעים שלו השתנו - אז עוד היה פוחיטיקאי פרגמטי, היום רק הבריחה האישית מבית המשפט מניעה אותו. והיעלמותט של ביבי תועיל מאד לכחול לבן, וחשוב מזה למדינה כולה, בלעדיו ייקח חמש דקות להקים ממשלת מרכז עם ליברמן והליכוד, וינתן סיכוי לצאת מטרפת הבחירות ההזויה שאנחנו כבר שנה שלמה בתוכה. |
|
||||
|
||||
הויכוח בינינו מתמצה במשפט "והיעלמותו של ביבי תועיל מאד לכחול לבן". אני ממש לא מסכים עם ה"מאד" ולא בטוח אם בכלל. הטיעון שלך הנוגע לברית האחים בנט-לפיד הוא טיעון. השאלה היא מה כאן הוא מצב שיווי משקל ומה טרנסיאנט. הרבה פעמים נוצר הרושם שלדתיים לאומיים יותר נוח לחיות עם חילוניים מאשר עם חרדים. (זו איזושהי מציאות המדווחת בעיקר בתקשורת החילונית ואני לא יודע עד כמה היא מציאות וכמה wishful thinking). הפרשנות שלי היא כזאת: אתה מתעלם מקו השבר שהתחולל ביהדות הדתית ב-1967. הסופר חיים באר תאר את קו השבר ההוא כהתפרצות והשתלטות של משגיחי הכשרות ברכבת על הקטר. לפניה, לדתיים הלא-חרדים והגלותיים היה מקובל לחיות בקרב החילונים כמיעוט שאינו מנסה להשליט את אורחותיו על הרוב של שכניו. הדת"ל החדש יתקשה לחיות בקרב חילונים לא פחות מחברו החרדי. כדי להקצין את השינוי אשאל אותך על הסובלנות של מסורתיים לחנויות לא כשרות ותחבורה בשבת. לדעתי, ברית האחים בנט-לפיד היא החריג, בדיוק כמו המצב החריג בו שלושה רבנים מרכזיים פסקו ש"שטחים תמורת שלום" הוא דרך ההלכה (המר"ן יוסף מש"ס, הרב ש"ך החרדי-ליטאי והרב סולובייצ'יק החרד"לי). דוקא המצב היום, הפוליטיקה של הזהויות, היא המצב הטבעי. בימין, נוצר רצף טבעי, מהחרדים למפלגותיהם, דרך החרד"לים ועד המסורתיים בליכוד. המיעוט הדת"ל הליברלי והמתערב (בנט) התגלה כקבוצת שוליים המייצגת כשני מנדטים במקרה הטוב. ביבי, החילוני הגמור המתחזה למסורתי, הוא בעצמו גידול חריג על הגוף הימני-דתי (להבדיל מבגין המסורתי). ביבי יותר משהוא מייצג את הציבור שבוחר בו, מייצג את רגש הנחיתות שלהם שאינו מאפשר להם לבחור מישהו בצלמם ובדמותם. לכן לפי הערכתי, גם כאשר ביבי ילך, יתקשו ממשיכיו לבצע מהפך שיבגוד במצביעיהם הנוכחיים ויסתמך על מצביעים חילוניים שנטשו את הימין וספק אם יחזרו אליו. זה יכול לקרות, אבל זה יקטין מאד את הליכוד וייצור מצב חדש לגמרי (ע"ע מפלגת העבודה). נקודה אחרונה: אנו מדברים על עידן הפוסט-נתניהו כאילו זה עניין של חודשים. האם יתכן שאנו סומים לתהליך בו נתניהו הופך מעט מעט לבשאר אסד הישראלי? |
|
||||
|
||||
הרבה תיאוריה, אני דיברתי על פרקטיקה. רק באשר ל-''גם כאשר ביבי ילך, יתקשו ממשיכיו לבצע מהפך שיבגוד במצביעיהם הנוכחיים ויסתמך על מצביעים חילוניים שנטשו את הימין וספק אם יחזרו אלי'' - כאן אנחנו חלוקים. אפשר בהחלט, ואני מאמין שיש הרבה כאלה, להיות ימני וחילוני. אין צורך ''לנטוש את הימין'' בשביל להצביע בעד לימודי ליבה ותחבורה אזרחית בשבת. שני הנושאים אורתוגונליים, למרות הנסיון העקר להדביק ביניהם לצרכי תעמולה והןנאת הציבור. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |