בתשובה לדורון יערי, 20/07/00 13:43
 |
|
 |
||
|
||||
 |
2. א. כבר עכשיו זה אפשרי אבל לגויים אין סיבה להעדיף את ישראל על ארה"ב או איזו מדינה אירופאית. גם אם זה כדאי טכנית לתת לאנשים הטבות על סמך זה שאולי יחזירו את ההשקעה, בכל זאת אני מעדיף קודם כל לשמור על צביונה היהודי של המדינה. ב. אילו אמצעים יש לנו כדי לבדוק מי נפגע או בסכנה מאנטישמיות? הקריטריון היחיד הוא היהדות. 3. אם קוסמופוליטן ישראלי ישאל אם לתרום לעניי ארה"ב או לעניי ישראל, במה יבחר? האין הם בשבילו באותו מעמד? או שאולי אני טועה בהגדרת הקוסמופוליטן והוא בסה"כ מישהו עם אהבה מיוחדת ל"מסע עולמי"? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
2. לא נכון כיום רק יהודים (על פי חוק השבות) מי שאינו יהודי יכול לרמות אבל במידה שהוא מתגלה הוא מגורש. היו כמה מקרים של עולים מברית המועצות שגורשו מהארץ לאחר שהתברר שיהדותם לא מספיק מהודרת. מרגיז במיוחד העניין שחלק מהגרושים הללו קרו לאנשים ששירתו בצה"ל. בעולם המושגים שלי, אדם ששירת בצה"ל הוא מספיק ישראלי כדי לחיות בארץ גם אם הוא לא יהודי. אני מניח שאם התנאי לחיים בארץ יהיה דרישה לשירות לאומי כלשהו והוכחת יכולת קיום עצמאית והשתלבות בחברה, לא יעמדו בתור אנשים להיכנס לארץ, הם יעדיפו לעבור את מסלול הייסורים הזה במדינה מתקדמת ומבטיחה יותר במערב אירופה או ארה"ב. מי שיבקשו למרות הכל להגר לישראל יהיו אנשים שמדינת ישראל היא בעלת ערך אידיאולוגי בעיניהם. ב. יהודים החיים במדינות המערב יוכלו תמיד להיכנס לארץ במסלול א. (למשל יהודים בארה"ב שהחליטו שהאנטישמיות שם מסוכנת להם). יהודים החיים במדינות עוינות לישראל (אירן, עיראק וכו) או מדינות שבהם יש אנטישמיות פעילה יוכלו להיכנס לארץ גם בלי לעמוד בכל אותן דרישות שבאות במסלול א. 3. הציווי "ענייך עירך קודמים" כפי שאני מבין אותו אומר שעל אדם לסייע קודם כל לקרובים אליו ורק אחר כך לרחוקים ממנו. הקריטריונים לקרבה הם אישיים. הבחירה באיזו "עיר" אני חי קשורה לשאלה, "עם אילו אנשים אני חש הזדהות או שותפות גורל". בעולם שלנו לרוב מדובר באנשים שחיים בסביבה הגיאוגרפית הקרובה שלי אבל לא תמיד. בכל אופן אני לא תורם ישירות לעניים אם מדובר בתרומה עקיפה כמו בית תמחוי או משהו כזה, אני אעדיף כמובן לתרום לזה שהכי קרוב לבית מגורי. אבל אני לא ממש קוסמופוליטן ואני לא נוהג לראות את התוכנית מסע עולמי (לא שיש לי משהו נגדה היא פשוט לא נופלת על השעות שבהן אני צופה בטלוויזיה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין לדעת באמת מה הקריטריון על פיו מגדיר מר נעמן את עניי עירו. האם תושבי המשולש הם יותר ב"עירו" מאשר יהדות רוסיה למשל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. חוק השבות נותן שורה ארוכה של הטבות שלא מגיעות למי שאינו יהודי. למיטב ידיעתי כל גוי יכול להתגורר בישראל אך לאחר בדיקה מדוקדקת של מצבו הכלכלי, עם מכסה מוגבלת וללא הטבות מיוחדות. לא נוכל ואין סיבה לתת המון הטבות לגוי שמוכן לשרת בצה"ל. אם מישהו גורש אף שהתגייס, אני משער שהוא היה בתחילת השרות. 3. הכוונה היא לא לקרובים אליו רגשית אלא פיסית. מהקרובים פיסית, אף שהם זרים גמורים, אסור להתעלם. כמובן שלא מדובר פה במדידת מטרים או קילומטרים אלא בצו רעיוני. גם מהקרובים רגשית אסור להתעלם, למשל מהיהודים התפוצות, אבל הכף תמיד צריכה להכריע לטובת אלה הקרובים אליך. בזמננו, כשהחשיבות נקבעת לפי סיקור תקשורתי, הצו נכנס ליתר תוקף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. מעניין, כל גוי יכול לחיות בישראל ? למה אף אחד לא מספר את זה לעובדים הזרים שחיים באזור התחנה המרכזית בת"א. אולי המסכנים האלו יפסיקו לקפוץ מהחלון ולשבור גפיים בכל פעם ששוטר דופק להם על הדלת. אני טוען שההטבות צריכות להיות קטנות בהרבה גם ליהודים וגם ללא יהודים. לא "מגיע" לאף אחד. 3. אני מבין מדבריך שעובדים זרים שחיים באזור מגוריך נהנים מתרומתך יותר מאשר יהודים שאינם חיים בסביבתך הקרובה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. אני לא בקיא בנושאים האלה, אני יכול לענות רק מידיעה מעורפלת. בניגוד ליהודי שעולה לארץ, המקבל מיד את כל זכויות התושב, גר צריך לחיות בארץ זמן ממושך ברציפות וכנראה לשלם מיסים או לדווח על הכנסה כדי לאשר את המשך שבותו בארץ. אצל עובדים זרים המצב גרוע בהרבה, חלקם מיובאים לארץ ולרובם אין את האמצעים הכלכליים להישאר. איך כל זה מתקשר ליהודים לא הבנתי. אינך בעד עליה? רוב היהודים צריכים עזרה כלכלית כדי לעלות ואין סיבה שלא ניתן להם. 3. הטענה שלי היא שלקסמופוליטן אין סדר עדיפויות בקרבה פיסית, לא טענתי שאין משקל לקרבה רגשית. הקרבה שלי ליהודים שבכל א"י, שהיא גם פיסית וגם רגשית, גדולה בהרבה מהקרבה שלי לעובדים זרים בעירי. העדפה לעובדים הזרים שבקרבתי תהיה גדולה יותר מהעדפה לערביי ישראל, למשל. תקשה ותשאל מה משקלם של גויים בקרבתי כנגד יהודים בתפוצות? על זה לא אוכל לענות לך. אני משער שיש הלכה בנושאים האלה אך ידיעתי אינה משגת. אני אישית נוטה לכיוון היהודי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. יהודי שעולה לארץ היום מקבל סל קליטה בשווי כמה עשרות אלפי שקלים. בתמורה הוא לא מתחייב לכלום. אני מכיר אישית כמה אנשים כאילו שעלו לארץ, ניצלו את ההטבות כדי לרכוש השכלה בארץ וירדו לארה"ב. עובד זר שמגיע לארץ היום הוא במעמד של כמעט רכוש של מי שאחראי על אישור השהיה שלו. אם אותו מעסיק מתעלל בעובד או מלין את שכרו, העובד אינו רשאי להתפטר ולחפש עבודה חלופית ללא אישור של המעסיק המקורי. בנוסף כל עובד זר או סטודנט שמגיע לארץ מגיע לזמן קצוב וכשהזמן הזה חולף הוא יאלץ לעזוב את הארץ. מצב דומה יש ברוב מדינות העולם אלא ששם אדם השוהה בארץ זמן ארוך, מראה יכולת קיום עצמי, השתלבות בחברה וכו', מקבל בסופו של דבר מעמד של תושב קבע ואף אזרח. בארץ עד כמה שידוע לי אין מצב כזה. אני חושב שמדינת ישראל הגיע למצב שבו מספר האנשים שחיים בה די קרוב למספר האנשים שיכולים לחיות בה מבחינת התשתיות והמים (לפחות ללא שינוי משמעות מבחינת פיתוח עתודות הקרקע שבנגב וטיפול בבעיית המים) עד שנגיע למצב שנוכל להחזיק בארץ מספר גדול בהרבה של אנשים, אין מקום לעידוד עליה ע"י מתן מענקים לעולים. מי שרוצה לבוא יצטרך להראות שהוא יכול להסתדר בעצמו. אדם שמגיע לישראל עם רכוש וכסף משלו לא זקוק לסיוע כלכלי על חשבון משלם המסים הישראלי ואני לא רואה שום סיבה לתת לו את הסיוע הזה. אדם שמגיע לישראל ממדינה שבה אפשרויות הפרנסה דלות יותר יגיע עם מעט רכוש וכסף. מצד שני הוא מגיע למגינה שבה יש יותר אפשרויות להתפרנס ולהתקדם. אין סיבה שמהגר שמגיע לארץ חדשה ממדינה נחשלת, יקבל אוטומאטית קפיצת מדרגה כלכלית על חשבונם של תושבי המדינה הקולטת אותו רק משום שהוא יהודי. 2. קוסמופוליטיות היא ויתור על זהות לאומית ומדינית. אני לא רואה קשר בין זה לבין הפיכה לישות וירטואלית מנותקת מהסביבה המיידית שלה. גם אותו ציווי שהזכרת "עניי עירך קודמים" מדבר על עיר ולא על מדינה. סביבה מיידית ולא ישות מדינית. מכיוון שאתה מעדיף את יהודי התפוצות על עניי עירך שאינם גויים האם אני רשאי להבין שאתה לא מתנהג על פי הציווי המוסרי שאתה עצמך העלית כדוגמא? בעוד שקוסמו' לא יבדוק אם האדם שלו הוא תורם הוא אכן אזרח המדינה וגם בעל הדת והלאומיות הנכונות אלא יסתפק בידיעה שאותו אדם הוא באמת ניזקק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה שידוע לי סל הקליטה הוא כן התחיבות ואלה המשתמשים בו לצורכיהם הינם גנבים ואינם מעידים על הכלל. המצב של העובדים הזרים הוא אכן מחפיר ומתחילים להחקק חוקים כדי לשפר אותו. שאר הויכוח סובב סביב חשיבות שיבת היהודים בישראל ועל כך איני רואה אפשרות לויכוח. *טעיתי בפזיזותי ואתה אכן צודק, יהודי התפוצות יהיו בעדיפות נמוכה יותר, אבל זו בכ"מ שאלה היפותטית שבוודאי לעולם לא נצטרך לענות עליה, כמו על שאר השאלות שהעלנו. הציווי אכן מדבר בעיר אבל רעיונו הוא דאגה לציבור קרוב. שאלה אחרת: אתמול היה פיגוע בהודו, האם לקוסמו' הודי יכאב באותה מידה כמו לפטריוט הודי? או בעצם שאלת השאלות: במה מתבטא הויתור על זהות לאומית ומדינית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עולה חדש חייב להחזיר את כל ההטבות שקיבל מהממשלה אם הוא יורד מהארץ 5 שנים אחרי שקיבל אותן. 5 שנים זה לא הרבה זמן (במיוחד אם מנצלים אותו ללימודים אקדמיים ולימוד שפה). בעניין ההודים. שאלה הזו דומה לשאלה את מי אתה אוהב יותר את אבא או את אמא. איזה כאב גדול יותר הכאב שחש פטריוט כאשר מתבצע פיגוע נגד אזרחי המדינה שלו או הכאב שחש אדם לנוכח מוות של אנשים בגלל אלימות מיותרת. במקרה של הפטריוט, חלק גדול מהכאב נובע מהעלבון וכעס על כך שגורמים מסוימים פגעו בריבונות של המדינה שלו, פגעו באזרחי המדינה שלו או חשפו את חולשתה, החלק הזה הופך מהר מאוד ליצר נקמנות (גם בארץ, אחרי כל פיגוע אתה יכול לשמוע קריאות מוות לערבים ויותר גרוע, אתה יכול לשמוע וידויים אישיים בסגנון "תשמע אני דווקא די שמאלני אבל מה, ממש בא לי עכשיו לקחת איזה עוזי, לרדת לעזה ולקצור כמה ילדים בדרך לביתספר. שהערבים האלה ידעו שגם אנחנו יכולים..."). במקרה של הקוסמו', קשה לי להאמין שאדם מסוגל באמת לכאוב את כל גילויי האלימות בעולם, פשוט מכיוון שיש יותר מידי כאילו. כאשר האלימות באזור שבו אותו קוסמו' חי, אני משער שהכאב יותר גדול (בלי קשר מי הצד הפוגע ומי הצד הנפגע) מאשר אלימות במקום אחר בעולם פשוט בגלל הקרבה הגיאוגרפית. הקוסמו' מתנתק אמנם מהסממנים הלאומיים אבל הוא לא הופך מנותק מסביבתו. קוסמו' הוא פטריוט של העולם כולו. נושאי איכות הסביבה למשל או כלכלת העולם נוגעים ללבו יותר מעניינים לאומיים. הוא שומר לעצמו את הזכות לאמץ כל תרבות (או אספקטים מסוימים של כל תרבות) שיבחר בלי קשר לתרבות שבה נולד. בויתור על סממנים לאומיים הוא מוריד את הכבלים הפסיכולוגיים שמפריעים לו להשתלב בחברה המתאימה לו ביותר מבחינה תרבותית, חברתית וכלכלית. אני באופן אישי חושב שבדומה להומניזם, הקוסמופוליטיות היא תפיסה לא מציאותית (לפחות עבורי) במצב הנוכחי באזור בעולם שבו אני חי. אני רואה בקוסמופוליטיות אידיאל והייתי רוצה לחיות בעולם שבו הקוסמופוליטיות' אפשרית. האספקטים הקוסמופוליטיים בתפיסת העולם שלי מתבטאים בעיקר ברצון הזה ולא באימוץ תפיסת העולם או דרך החיים הקוסמופוליטית. בכל אופן אינני פטריוט על פי ההגדרה שרוב האנשים שאני מכיר נותנים למילה הזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זוג קרניים מפוארות הצמחת לפטריוטים. הקרבה היחידה בין הודי אחד למשנהו היא הזהות הלאומית. בהעדר זהות כזו, בהעדר קשר לאומי למדינה, אין מהמשותף בין הודי למשנהו. לפטריוט לעומת זאת יש זהות לאומית ומדינית ולכן ידאג לאזרחי מדינתו כשדאגה זו אינה כלל וכלל מתבטאת בזעקות חמס ונקם. "...אינו מנותק מסביבתו...נושאי אכות הסביבה נוגעים ללבו יותר מעניינים לאומיים" האם לא זאת ההגדרה למישהו המנותק מסביבתו? הסכמנו שאי אפשר לדאוג לכל העולם. באיזה עולם הקוסמופוליטיות אפשרית אם לא בעולם ללא מדינות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתחיל לקלוט את הרעיון. לאומיות היא עניין שלילי. אחרי דת, לאומיות היא אחד הגורמים העיקריים לשנאה בין אנשים. העולם האידיאלי מבחינת קוסמופוליטן הוא שבו המדינה היא ישות תרבותית חברתית ואדמיניסטרטיבית (כמו עירייה) ולא כלכלית או לאומית. הקשר בין שני הודים הוא בכך ששניהם מדברים באותה שפה, נהנים מאותה מערכת תרבותית ומתנהגים על פי קודים חברתיים שדומים בנוסף שניהם משתמשים אותה מערכת רכבות ואותה מערכת מים, חשמל וביוב. ענייני ריבונות מעניינים את הקוסמופוליטן כמו הויכוח בין עירית רמה''ש לעירית הרצליה על איפה בדיוק עובר קו הגבול ביניהן ולא כמו הויכוח בין ישראל לישות הפלסטינית על מעמד ירושלים מכיוון שאין משמעות למי שייכת הריבונות. המושג ריבונות מדינית הוא בעל חשיבות נמוכה (אם בכלל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בא נבחן את העולם של הקוסמופוליטן כפי שהוא מצטייר מתגובתך: 1. "לא כלכלית" - כל מדינות העולם ישתמשו באותו מטבע ובאותה שיטה כלכלית? הדבר בוודאי לא אפשרי. תמיד יהיו שיטות כלכלה שונות וזה כבר משפיע ישירות על האזרח. לכן גם אכפת מאוד לאזרח על השטחים בריבונות מדינתו. 2. "שניהם מדברים באותה שפה...קודים תרבותיים דומים" ברוב המדינות יש מגוון תרבויות וגם כמה שפות, הדבר כמובן משפיע על היחסים בין פרט לפרט אך לא בין הפרט לכלל (זאת מבלי להתיחס לעמים). 3. "מערכת ביוב משותפת" - אני משער שזה אכפת רק לעכברים שגרים בביוב. 3. עוד בנושא הרבונות ועניינים לאומיים: צורת שלטון, זכויות, חובות, היחס שבין ההשקעה בחינוך להשקעה בזקנה שבמסדרון ועוד. לאזרח הקטן אולי לא ממש משנה מהם גבולותיה של עירו אבל של מדינתו? ללא שמץ של ספק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אירופה עוברת בתקופה זו תהליך של איחוד המטבע. מאז נפילת הגוש הקומוניסטי, רוב הכלכלות בעולם הן וריאציות על שיטה כלכלית אחת והעקרונות אינם שונים בצורה מהותית. ישנן לא מעט חברות בינלאומיות ככה שהחזון הזה דווקא לא ממש בלתי אפשרי כמו שאתה טוען. אני לא רואה את הקשר בין ריבונות לאומית לכלכלה שאתה מציין, אנא פרט יותר. 2. העובדה ששני אנשים הם הודים אינה מספיקה כדי לגרום להם להרגיש קירבה. יש צורך ביותר מהתווית הזו. סממנים תרבותיים כמו שפה או קודים תרבותיים יצרו את קירבה המדברת בין פרט לפרט. אני לא חושב שיש באמת דבר כזה קירבה של אדם לכלל, ובודאי שלא בין פרט לעם. 3. העובדה ששני אנשים חולקים מערכות אזרחיות יוצרת ביניהם קשר. אני משער שכל עוד הביוב עובד פועל כשורה לא ממש מעניין אותך מי עוד משתמש בו אבל כשהוא עולה על גדותיו, אני בטוח שזה יעורר ביניכם אחווה ורעות. עניינים אדמיניסטרטיביים משפיעים על מהלך החיים הרבה יותר מהעניינים מדיניים (זו הסיבה שמפלגות מסוימות מיחסות למשרד הפנים את החשיבות שהן מיחסות). 4. כל הדברים הללו, כל עוד הם מתבצעים ברמה סבירה הם עניינים אדמיניסטרטיביים שנוגעים לאדם שחי במקום ונהנה או סובל מהם, ורק לו. כמו ההשקעה העירונית בסלילת מדרכות והיחס בין ההשקעה בתשתית הביוב להשקעה באמצעי התחבורה של פקידי העירייה. שינוי קו בגבול בין הרצליה לרמה"ש ערים יכול להעשיר את קופת אחת מהן בסכומים ניכרים שאם הם ינוצלו בחכמה יוכלו לשפר את רמת החיים של תושבי אותה עיר. אני לא רואה שום סיבה שאזרחי הרצליה או רמה"ש יזלזל בעניין הזה. מה גם שמערכת ניקוז פגומה, ביוב כושל, בורות בכביש וגורמים כאילו יכולים להשפיע באופן מעשי על חייו של תושב הרצליה יותר משליטה פלסטינית במזרח ירושלים. אני לא טוען שעניינים מוניציפליים הם העיקר ואדם צריך להקדיש את חייו לטיפול בהן. אני רק הייתי רוצה לחיות בעולם שבו עניינים כאילו מקבלים את המשקל שמגיע להם והעניינים הפחות רציונאליים שמונעים ע"י רגשות לאומיים או דתיים יקבלו הרבה פחות משקל. 5. האזרח הקטן (אני ממש שונא את הביטוי הזה) הוא אינו קוסמו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. הכלכלה משפיע על גובה המיסים, ערך הכסף, דמי אבטלה, ריבית... דברים חשובים המשפיעים מאוד על חיינו. העיריה אומנם נותנת שירותים אבל לא בצורה כל כך מקיפה. 2. טוב, שפה שונה באמת אינה דוגמה טובה ובכל זאת יש קירבה גדולה בין פרט לכלל. בהמון מקרים תחוש קרבה לכלל ולרוב (או תמיד) בגלל סיבות רגשיות. אם זה על מגרש הכדורגל, הופעה חיה, הפגנה או אסון לאומי. זהות לאומית היא בהרבה מובנים משהו רגשי. 3. העניינים המנהליים משפיעים רק על הפרט ללא יחס לכלל. השיתוף, אם הוא מוליד אסון משפיע על הפרט עם יחס אל הכלל אבל זאת כתוצאה מהאסון וללא קשר ישיר לשיתוף. 4. הסכמת ששאלת הריבונות מאוד חשובה אבל לא מספיק חשובה כדי...מה? כדי לדרוש אותה? כדי להתעמק בה? בסוף תגובתך חזרת לויכוח שבין ימין ושמאל אבל לא על כך סובב הדיון הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רוצה להחזיר את הדיון לנקודה המקורית. אני טוען שבעולם שלנו עניינים רבים מושפעים מלאומיות של אנשים. אני רואה בזה עניין שלילי מכיוון שבמצב הנוכחי בני אדם נלחמים זה מול זה (בזירות שונות) במקום לשתף כוחות ולקדם את העולם כולו. אם המשאבים והמאמץ שמבוזבזים על הויכוח, למי ירושלים שייכת היו מנוצלים למטרות אחרות, מצבה של ירושלים היה יכול להיות טוב בהרבה. אני טוען שלפלסטיני תושב ירושלים וליהודי תושב ירושלים, צריכים להיות יותר אינטרסים משותפים מאשר ליהודי תושב ת''א ויהודי תושב ירושלים (ע''ע מערכת ביוב ותחבורה). אינני מתכחש לכך שיהודי מרגיש שותפות גורל עם יהודי אחר ולא עם שכנו הערבי ולהפך, אני פשוט רואה את ההעדפה הזו כעניין בעייתי. רגשות הם עניין סובייקטיבי. הבעיה היא לא עם הרגשות הלאומיים שלך אלא עם העובדה שהעולם מתנהל על פי עניינים רגשיים במקום עניינים פרקטיים. ברור לי שימני לא יכול להיות קוסמופוליטי מכיוון שתפיסה פוליטית ימנית מתבססת על לאומיות. לא כל שמאלני הוא קוסמופוליטי (הקו המנחה של השמאל הישראלי הוא אנחנו כאן הם שם. הפרדה לאומית שהיא דבר מנוגד לרעיון הקוסמופוליטי). אני גם לא טוען שבמצב הנוכחי באזור הנוכחי אדם יכול להיות קוסמופוליטי באמת. אבל אני מקווה שמתישהו בעתיד ניתן יהיה לממש אספקטים מסוימים מהתורה הזו בחיי היום יום. הויכוח שנגררנו אליו בנושא הפרקטי הוא עקר. לדעתי מבחינה תיאורטית ניתן ליצור צורת שלטון ושיטה כלכלית שבה המדינות משחקות תפקיד של מועצות מקומיות (או מדינות במובן הארה''בי של המילה). מעשית, אינני סבור שאזכה לראות עולם מאוחד שרותם את כל המשאבים שלו לעניין הפיכתו לטוב יותר עבור כל יושביו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם אידיאל הקוסמופוליטיות אין בעיה לחלק את י-ם ולכן אתה מאמץ אותו. מעבר לזאת הזהות הלאומית אינה משהו שאפשר בקלות להיפרד ממנו וגם לא נכון לעשות זאת, אלא בעולם דמיוני שבו כולם רוצים את טובתם של כולם וריבונות אינה משחקת תפקיד. אבל אידיאל שמתאים לעולם דמיוני אינו מתאים לאימוץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. דעותיי הפוליטיות נובעות מהעקרונות שאני מאמין בהם ולא להפך. ב. כבר אמרתי בכמה הזדמנויות שאני לא רואה הקוסמופוליטיות כרעיון בר מימוש כיום. אבל אני רואה אותה כרעיון חיובי. ג. אני לא מסכים אתך שלאומיות היא דבר טוב. ואני חושב שזה הפער העיקרי בין הדעות שלנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצויין! התנאי להגירה לישראל: שירות בצה"ל! פתרת את כל בעיית הגיוס, צה"ל יהפוך ל"לגיון הזרים", פושעים נמלטים ושכירי חרב מכל העולם יגיעו לכאן כדי להעביר שלוש שנים שרות צבאי ולקבל אזרחות מלאה, ומי צריך בכלל לגייס ישראלים במצב כזה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם היית קורא את התגובה הראשונה שלי בנושא היית רואה מהם התנאים שהייתי רוצה לראות לחיים (ומאוחר יותר אזרחות) במדינה (על רגל אחת, יכולת להשתלב ולתרום לחברה, או לחילופין יהודי בסכנת אנטישמיות). נכונות לשירות בצה''ל תגדיל את סיכוייו של מועמד לקבל אזרחות אבל היא לא תנאי הכרחי ובהחלט לא תנאי מספיק. בכל אופן אדם שהגיע לארץ, רוצה לחיות בה ונותן מקדמה על חשבון המחיר הגבוה של החיים בארץ בצורת שירות צבאי, ניראה לי לא בסדר שמגרשים אותו לאחר שתרם למדינה יותר משנה מחייו ללא קבלת תמורה משמעותית. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |