|
||||
|
||||
היום אנו נמצאים במצב שכמותו כבר חווינו בעבר. נסראללה הבטיח נקמה על הפגיעה באנשיו בסוריה ובדחיה, ואנו מאמינים לו ומחכים. ישנם דיווחים על מתיחות ועל פרישת כוחות בצפון, ואפשר לשמוע את השקט המתוח, ומעבר לשקט הזה שום דבר. כולם מקווים שכאשר תבוא התגובה של חיזבאללה היא לא תהיה כל כך נוראה ואפשר יהיה להכיל1 אותה. ההתנהלות הזאת שלנו היא רעה !. עכשיו הזמן לחזור על דברי ראש הממשלה שאותם הבאתי לא בהקשר כללי אלא בהקשר לבנון, ולפרט בדיוק מה אנו מתכוונים לעשות כשתבוא פעולת החיזבאללה. הרעיון הוא שחיזבאללה ולבנון חד הם. לכן אם החיזבאללה יפגע במטרות צבאיות גם אנו, כתגובה, נתקוף מטרות צבאיות, ולא דווקא של חיזבאללה. גם חיל האוויר וחיל הים המסכנים של לבנון יכולים להיות יעד. ואם יבחר חיזבאללה לפגוע במטרות אזרחיות התשתיות של מדינת לבנון יהיו היעד. צריך לומר זאת היום בקול רם וברור. בעידן טראמפ זה גם הרבה יותר פשוט. לא עושים זאת וחבל. 1 אוף. כמה אני מתעב את המילה הזאת. |
|
||||
|
||||
וכאילו כהיענות לדבריי ראש הממשלה דיבר. אבל החלק הכי חשוב בדבריו: "אני רוצה להגיד לו ולמדינת לבנון שמאחסנת את הארגון הזה ששואף להשמיד אותנו. . . שנכלל בסרטון לא מצוטט בכתבה עצמה. ההטפה שלי להתנהלות דיבורית שאינה מבדילה בין חיזבאללה ללבנון שהתחילה עוד בשנת 2014 מתחילה היום איך שהוא להיענות. אבל, הצרה היא שהדברים נאמרים באופן כללי כך שאינם משכנעים שבטוח תהיה תגובה ברוח זאת, וגם נראה שעל עורכי ynet דווקא הקטע הזה בכלל לא עשה רושם, והם לא מצאו לנכון לצטטו בגוף הכתבה. בכל זאת נראה לי שרוב הדרך למימוש ההמלצה שלי כבר נעשתה, ואולי נגיע בעתיד הקרוב גם לשלמות. |
|
||||
|
||||
ובכן האירוע חלף ואפשר "להכיל" אותו. אני מרוצה פחות מאשר יותר. מחד גיסא נראה כאילו ההטפות שלי החל מ2014 להכריז שחיזבאללה ומדינת לבנון חד הם נושאות פרי. הבאתי את דברי ראש הממשלה שהתייחס ל"מדינת לבנון", ישנה תגובה של השר גלנט שחזר על דברים שלו מתחילת 2018 לפיהם נחזיר את לבנון לתקופת האבן1, וממש הערב שמעתי דברים של איילת שקד בערוץ 11 שחזרה בדיוק על אותו רעיון: חיזבאללה ולבנון חד הם. מבחינת הדיבורים זה מתחיל להיות די בסדר אבל כדי שיאמינו לנו, היה צריך לא לירות מספר עגול של 100 פגזים על חולות לבנון אלא לתקוף נקודתית, ובמקרה הזה, למזלנו, תגובה מאד מינורית, יעד של צבא לבנון. כדי שיאמינו לאיומים שלנו היה צריך לפעול כך. 1 אני חושב שזה ניסוח מצוין למרות שאיזי בחילופי דברים עמי חשב אז, כלומר בתחילת השנה הקודמת, אחרת. |
|
||||
|
||||
לעניין זה שמענו היום את דברי ''פרשננו'' מואב ורדי שלדעתו אין טעם לאיים על לבנון משום שללבנון אין שום כלי לחץ על חיזבאללה. אני חולק על הפרשנות הזאת באופן נחרץ. ''לבנון'' זה לא רק ראש ממשלת לבנון או נשיאה אלא גם תושבי לבנון שללא תמיכת חלק מהם אין שום תקומה לחיזבאללה. זה גם משתמע מדברי ההתנצלות הזכורים לטוב של נסראללה אחרי מלחמת לבנון השנייה. ללא תמיכה של לבנונים רבים אין חיזבאללה, ופגיעה בתשתיות רכות, שמצד אחד מאד קל לנו לפגוע בהן ומצד שני הן מאד חשובות לתושבים, תאלץ את נסראללה להסביר הרבה הסברים, אם בכלל ישרוד. טעות היא לחשוב שדי לו בברית עם איראן. |
|
||||
|
||||
אני מסכים עם דבריך. לבנון נמצאת במצב כלכלי פגיע מאוד, והתושבים עלולים להאשים את החיזבאללה אם הוא יתפס כמי שדחף אותם מעבר לקצה. אבל מה גורם לך לחשוב שגנץ, יעלון ואשכנזי היו נוהגים אחרת? אולי הם היו עושים כדבריך ואף מוקדם יותר, ובעצמה רבה יותר? |
|
||||
|
||||
מה גורם לך לחשוב שאני חושב שגנץ, יעלון ואשכנזי היו נוהגים אחרת? מעולם לא קישרתי את דעתי שצריך לראות בלבנון ובחיזבאללה יחידה אחת, עם כיוון פוליטי מסוים. תמיד בקרתי את הממשלה וראשי הצבא ומסביריו שאינם נוהגים כך וגם את האימייל מ 2016 שלחתי לשר הביטחון. שמעתי באיזה שהוא מקום לאחרונה שגנץ הצטרף להצהרות על אחריותה של לבנון כמדינה וטוב שעשה כך. איני מבין גם את ה"אולי" בסוף דבריך. אם ב"עושים" אתה מתכוון למשהו שמעבר לדיבורים גם אחרי תקרית אתמול, עדיין, לצערי, לא חזינו במעשים כאלה, והבעתי את ביקורתי על הממשלה בתגובה 708854 אשר לדיבורים איש לא מנע מהם לומר מה שהם רוצים מוקדם יותר. |
|
||||
|
||||
הם כנראה מראש לא היו מתחילים את ההסלמה הזו עם לקיחת האחריות המיותרת על התקיפה בביירות. |
|
||||
|
||||
חיזבאללה האשים את ישראל בתקרית הזאת עוד בטרם נלקחה איזו אחריות, ומיד איים בתגובה. לא סביר שלקיחת האחריות המאוחרת שנתה משהו. |
|
||||
|
||||
למיטב זכרוני האיומים המפורשים יותר על התגובה (שפרשנים התייחסו אליהם ברצינות) הגיעו מאוחר יותר. |
|
||||
|
||||
כמו שאין לי שום בעיה עם פרסום לקיחת האחריות כך יש לי ביקורת מאד קשה על סיפור ההונאה שבה צבעו חיילים באדום, חבשו אותם, והטיסו אותם לבית החולים במסוק. כלומר, אין לי בעיה שכך נהגו, אבל ה''שויץ'' והתיאור הצבעוני ממש חסרי אחריות, ומשמעותם היא שאי אפשר יהיה לחזור על הונאה כזאת פעם נוספת. |
|
||||
|
||||
מסכים מאד (לא קורה לנו הרבה, אחלה), גם אני חשבתי שהשויץ כאן היה מיותר וחסר אחריות. אפילו אם קשה לשמור על סיפור כיסוי כזה לאורך זמן, גם כמה שבועות עד שהיה דולף - ואז כם היה נשמע יותר כתיאורית קונספירציה - היו תורמים מאד להרגעת רוחות הנקמה הכה פופולריות באיזורנו. החשיפה לא רק שמנטרלת את יכולת החזרה על התעלול, היא עשויה אפילו להמריץ את הזדים לנקום שוב על כבודם שנפגע. רק מה, שעוד שבועיים יש בחירות, אז חייבים לרוץ לספר לחבר'ה ומהר. |
|
||||
|
||||
אני לא מסכים: שמירה של זה כסוד מצמיחה שמועות על מי שהוטס (הוסק?) לא ממש בחשאי ממקום הפגיעה. בצירוף דיווחי חיזבאללה על פגיעות. לאחר כמה שבועות כבר לא הייתה סיבה טובה להאמין לדובר צה״ל. |
|
||||
|
||||
במחשבה נוספת אני גם פוסל את כל דרך הפעולה הזאת. זה כמו שמישהו עושה את עצמו מת כדי לא להיות מת באמת. זה לא מתאים לנו ופוגע קשות בהרתעה. אני חושב שפגיעה באיזה כלי רכב של צבא לבנון שאין בתוכו אנשים הייתה מענה הולם, תוך נכונות להגדיל את המכות בכיוון הזה אם זה לא ייפסק בכך. |
|
||||
|
||||
לא צה״ל ולא חיזבאללה רצו משהו רציני. לא סתם נסראללה סיפק אתראה ארוכה ודי ברורה על היעד. הוא גם הואיל בטובו לחכות לסוף עונת התיירות . שני הצדדים צעקו הרבה וניסו להרביץ כמה שפחות האחד למשנהו. |
|
||||
|
||||
גם ההתרשמות שלי היא כזו, אלא שאני מתרשם גם שהאינטרס של נסראללה להתנהגות הזו כעת גדול משלנו, ויכולנו לנצל את זה לטובתנו. |
|
||||
|
||||
ככל שאני מוסיף וחושב על מה שקרה התחושה שלי לא טובה. אם באמת נפלה החלטה לפגוע במפעלי ייצור הטילים1 בלבנון, מתכונת כזאת לא תצלח לאורך זמן. אי אפשר ללכת לכיוון כזה בעזרת כל מיני "הונאות", עצירת נשימה לרגע ואחר כך אנחת רווחה. דווח על פגיעה בחוליות השיגור, אבל לא דווח על נפגעים שם, קצת מזכיר את ירי ההפחדה קרוב למשלחי בלוני התבערה בעזה תוך זהירות לא לפגוע בהם. סיום כזה יכול לקרות רק פעם אחת, וכפי שראינו גבול לבנון אינו דומה לגבול סוריה בגולן. אמנם, אם הדיווחים על פניית ראש ממשלת לבנון לצרפת וארצות הברית "להרגיע" אותנו, נכונים, מדובר אולי באיזה סימן שהמסר של היותה של לבנון אחראית לתקיפות ממנה, נקלט, אבל אין די בכך. אם רוצים להמשיך ולעצור את פרוייקט הטילים הזה צריך להתכונן למשהו הרבה יותר גדול, שגם יכאב, אולי אפילו תוך פינו זמני של חלק מישובי הצפון. אם אין נכונות לכך עדיף אולי לוותר. 1 "מערבל דלק" אינו קשור בפרוייקט של שדרוג רקטות "טיפשות" לטילים מדויקים, אלא לייצור מנועים רקטיים, וזה מצביע על מפעל לייצור טילים, אולי מדויקים ואולי לא. אין קשר. איני יודע מי הצליח לבלבל את כל הפרשנים, שאינם מבינים מהחיים שלהם. |
|
||||
|
||||
אולי אחרי הבחירות. |
|
||||
|
||||
עוד נקודה שתבהיר עוד קצת מה מפריע לי. אני בטוח שלאחר שהתקרית הסתיימה, מיהר נסראללה לומר לראש ממשלת לבנון ולנשיאה: אתם רואים. שום דבר לא קרה. אני הייתי רוצה שהתקרית תסתיים כך שהוא לא יוכל לומר משפט כזה, ואני מקווה שלפחות בהמשך, אם נתמיד ליזום תקיפות בלבנון וניקלע לאותה סיטואציה הסיום יהיה שונה, וכפי שהוא צריך להיות. |
|
||||
|
||||
אני חושב שה''תעלול'' הזה מצביע על מצב חמור בהרבה משיקולים טקטיים. התעלול הזה נראה כמשהו סביר בהחלט שיתוכנן ע''י הפיקוד של צה''ל. האם אני טועה בזיהוי האפיזודה הזו כעוד מקרה בו ממשלת ישראל נעדרת לחלוטין תכנית ויעדים מדיניים ומתבלבלת לחשוב שתכנונים ויעדים צבאיים יכולים להחליף אותם (כשם שבצוק איתן התכניות של צה''ל להלחם במנהרות החליפו תכנית מדינית ויעדים פוליטיים שלא היו). בספר כלשהו של אהוד פוקס ומיכאל הרסגור חולקו המנהיגים למחושבים ולמהמרים. בניגוד למהמרים המחושבים נוטלים סיכונים מחושבים. נניח כי בשלב מוקדם כלשהו נתניהו היה מבקש מן הרוסים למנוע פרישה איראנית בסוריה. לחילופין, ישראל עשוייה לתקוף את החזבאללה בלבנון ותנטרל את יכולתו לסייע להם בסוריה. במצב זה הרוסים היו עשויים להדרש להכניס חיילים רוסיים למערכה. תקיפה בפועל של החיזבאללה, היתה עשוייה לסבך את ישראל בעסק ביש בלבנון ואולי אפילו מול הרוסים. ועדיין הייתי רואה בכך נטילת סיכון מחושב שמספק בתמורה סיכוי סביר להענות רוסית. בפועל, נתניהו ושותפיו (כולל האיסטרטגים ליברמן ובנט) חסכו מעצמם את הצורך לתכנית מדינית של ממש. הם הטילו על הצבא את המשימה לעקור את האיראנים מסוריה. מפקדי הצבא, באופן טבעי הציעו מערכת של תקיפות צבאיות נגד האיראנים כאיסטרטגיה. המשמעות היתה שהסיכון להסתבכות עם הרוסים (וכמובן האיראנים) לא פחת כלל. ההסתברות הגבוהה היא לקבלת סדרה של הערכות צבאיות מופרזות של הנזק שנגרם לאיראנים וסיכוי אפסי להשגת היעד האיסטרטגי. נ.ב. לא הזכרתי את שמו של משה יעלון לא משום נטיית חסד רטרואקטיבית, אלא פשוט משום שגם בכהונתו כשר ביטחון לא ראיתי אצלו משהו מעבר להיותו חלק מן הפיקוד הצבאי. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |