בתשובה לאריק, 20/05/19 16:31
 |
|
 |
||
|
||||
 |
תודה אריק, אבל אני שאלתי רק על השלב של הכניסה למסלול סביב הירח. גם מבלי להתייחס לתוצאות של הניסוי היחיד שהתבצע בפועל (הכניסה למסלול הצליחה, הנחיתה נכשלה) - אפשר להבין שהנחיתה הרבה יותר מסוכנת; ולו רק מהטעם שצריך לייצב רכב נחיתה באמצעות מספר מנועים רקטיים (ולא מצנחים). אבל רק השלבים של ההאצה במטרה להיכנס למסלול - מישהו העריך את סיכויי ההצלחה שלהם, במצטבר? ברור לי שקשה מאד להעריך, כמו שקשה להעריך סיכוי של חולה סרטן להבריא. אבל לפחות עקרונית, ככל שזה קרוב יותר ל-100% (בטכנולוגיה הזמינה כיום, של ידיעת מסלולי הגופים, הכוחות, וכוח החישוב), כך ההתפעלות מההישג הופכת - מתדהמה ופליאה ואקסטזה לנוכח הישג נדיר ויוצא דופן - לשמחתה של אם שבנה אמר את המילה הראשונה שלו. (גם זה לא טריוויאלי - יש לצערנו ילדים שלא מדברים). אני באמת לא מזלזל אבל רק מבקש לקבל פה פרופורציות כדי לגעת במה מדובר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אם הכל פועל כהלכה, להכנס למסלול סביב הירח זה עניין טכני לחלוטין. אתה מכוון את החרטום לכיוון הנכון, מפעיל את המנועים למספר שניות מחושב מראש, ואז מחכה לנקודה הבאה, בודק אם אתה במקום הנכון, שוב מכוון את החרטום, שוב מפעיל את המנועים למספר שניות מחושב, וכן הלאה. המתח וההתרגשות נובעים מזה שבדרך כלל בניסיונות ראשונים לא הכל פועל כהלכה. ל''בראשית'' היו שתי תקלות שהתגברו עליהן בזמן המסע, ותקלה שלישית שהרסה את הנחיתה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מהנדס טילים, רק מהנדס מיקרו-אלקטרוניקה. בתכנון שבבים, אפשר להעריך את הסיכוי לפגם בצ'יפ, או לשגיאה בהפעלת המעגל, על פי שקלול של הסטטיסטיקה של השגיאות של המרכיבים. לכן אני מניח (מבלי לדעת), שאפשר אולי לחשב את הסיכוי לטעות באחת מהפעלות המנוע, עד לסטיה שלא ניתן יהיה לתקן (יציאה מהמסלול): מה השגיאה האפשרית (סטיית-תקן אחת) בתזמון ההפעלה והכיבוי של המנוע; בחיווי של מיקום הגשושית; וכו'. לפי זה אפשר אולי לספק הערכה מושכלת של הסיכוי לכישלון, רק בכל תמרון בפני עצמו. וכל זאת, בהנחה שאת התקלות הראשונות כבר תיקנו, או ששקללו את המידע על התקלות בחישוב התמרונים שאחריהן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אנסה להסביר. ראשית, צריך להיות ברור שאין פה שום הישג "מדעי", ואפילו לא הישג פורץ דרך טכנולוגי - שנשמע שאתה מצפה לכזה מהמשפטים האחרונים בתגובתך. ההישג ההנדסי, נובע יותר מהאילוצים של הפרוייקט וסד המשאבים והתמחור שהוא נמצא בו מתחילתו. באופן אנלוגי, זה קצת כמו שהתיכון של הבן/בת שלך היה משתתף בתחרות שמטרתה בניית רכב אוטומטי שמטרתו לנסוע על כביש ליעד ידוע, להגיע ליעד, לרדת מהכביש ולנסוע מאה מטר מערבה בדיוק, ועד לצלם שלוש תמונות של הירח המלא בלילה. אני מקווה שברור לכולנו ש"בטכנולוגיה הזמינה כיום, של ידיעת מסלולי הגופים, הכוחות, וכוח החישוב" זו משימה פתורה ממזמן ולא קשה מדי. אבל עכשיו, אם אומר לך שאתה צריך לעשות כל זאת כשהרכב (הלא מאויש) עולה אלפיים דולר, ואסור לך להשתמש ב-GPS, הבעיה נעשית קשה יותר בדיוק בגלל ההגבלה על משאבים ויכולות - כאלה שיש לטויוטה שלך (באנלוגיה) או לנאסא/תעשיית החלל הישראלית/צרפתית וכו' במקרה הנדון. עכשיו פתאום אין לך מיכל דלק של חמישים ליטר, ואתה צריך לבנות מערכת ניווט מרסברי פיי ושתי מצלמות בעשרים דולר, ומנוע חשמלי עם בטריה של אייפון. עכשיו, אם התיכון של הבן שלך יזכה בתחרות - ועוד כזו ששאר התיכונים ניסו ונכשלו בה - זאת סיבה ראויה מאד לגאווה. גם אם זו בעייה שטויוטה(נאסא) כבר פתרו לפני עשור במשאבים גדולים פי אלף. אז לסיכום - ההישג הוא הישג הנדסי נאה מאד, בהינתן הצוות הקטן, המחיר הנמוך והמשאבים המוגבלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד משהו שהוא קריטי במחיר של חללית ובעייתי מאד כשמוזילים - היתירות. כשיש לך לווין/חללית שעולים חצי מיליארד דולר, אתה שם שלושה מחשבים ושלושה מדידים על כל משימה, וברגע שיש תקלה יש מערכות מתוחכמות למדי שיודעות להחליף מיד בין המערכות בצורה חלקה שלא פוגעת במשימה. גם האלמנט הזה נפגע קשות באילוצי מחיר אגרסיביים, והתוצאה היא ירידה ישירה באמינות המערכת ועלייה ישירה בסיכויי התקלות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גאווה גדולה מאד לצוות המוכשר. גאווה קטנה למדי למדינת ישראל שלא השקיעה כמעט כלום, ולרוב תושבי ישראל שתפסו טרמפ (פרט לאלה שהשתתפו במימון או עשו משהו אחר חוץ מלפצח גרעינים מול המסך). כמו שנאמר: "צעד קטן לחמארה, וצעד גדול לאווז... אה, לד"ר פליישר". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המיזם תוכנן להיות גאווה ישראלית. השם וחלק לא מבוטל מהמטרות (חינוך וכדומה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני נוטה להסכים שהמדינה תפסה כאן טרמפ, וכבר ביום הנחיתה כתבתי כאן שהביקור (והניכוס) של ראש הממשלה באתר השליטה והבקרה מופרך בעיני כמו ביקור של טראמפ בשיגור ספייס איקס של איילון מאסק. עם זאת, כמו באנלוגית התחרות בתיכון, מותר לנו גם להתגאות בתיכוניסטים המוצלחים שלנו שעשו פרוייקט מוצלח ומעורר השראה במשאבים מוגבלים והצליחו היכן שתיכונים אחרים לא עמדו במשימה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה טבעי שפוליטיקאים באים ''לגזור את הסרט'', במיוחד ביום שהיה אמור להיות יום של גאווה לאומית, קל וחומר לקראת בחירות. צורם יותר העדרו של שר המדע והטכנולוגיה. כנראה שאופיר אקוניס הצטער בדיעבד על כך שהשמיטו ממשרדו את ''...והחלל''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה שמשהו טבעי, לא אומר שהוא לא מסריח. אני בטוח שאתה יכול לחשוב על כמה דוגמאות להוכחת הטענה הנ''ל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנלוגיה מצויינת, אבל מחמיצה דבר אחד שקשור בחלל- יש לך רק ניסיון אחד. אתה לא יכול לנסות את הרכיבים והאינטראקציה ביניהם בתנאי אמת וכולם צריכים להצליח לפעול יחד בפעם הראשונה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |