 |
|
 |
||
|
||||
 |
הארץ: "ל"ג בעומר הישראלי לא הורג. הוא רק פוצע; פוצע נוף ורכוש, פוצע ילדים, וכשמתחברים לבר כוכבא הוא עלול גם לפצוע את הנפש. הגיע הזמן לכבות את האש הזרה שבה טובל החג המופרך הזה, ולהיפרד מעליו לשלום." |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יש נימוק אחד שלו שאני לא מקבל: התוכן של החג אינו עתיק. אז מה? האם זה אומר שאפשר באותה הזדמנות לבטל את יום העצמאות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והדבר היפה הוא שהמסורת הישראלית הדתית העיקרית של החג גם היא טעות היסטורית שנוצרה בעקבות עליה קודמת, ויש אפילו טענה שמקורה בשגיאת העתקה: הילולת רבי שמעון בר יוחאי#הקשר בין ל"ג בעומר לרשב"י [ויקיפדיה]. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואמרו אמן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אודה ולא אבוש - יש לי פינה חמה בלב לל'ג בעומר. כשאני מנסה לנתח למה, אני מוצא שתי סיבות עיקריות,אחת כללית ואחת קונקרטית. הכללית - אני אוהב להביט באש. יש בזה משהו כאוטי,מדיטטיבי, לא צפוי ומרגיע בו זמנית. הקונקרטית - זכרונות הילדות ממדורות אהובים עליי, עם תפוחי האדמה והשירים סביב המדורה. ובייחוד זכורה לי מדורת ל'ג בעומר לקראת סיום היסודי (כיתה ז' או ח') שבה חלק מילדי השכונה נשארנו סביב המדורה עד אור הבוקר, וזה היה הלילה הלבן הראשון בחיי, עד כמה שזכרוני אינו מטעני. התחושה של החזרה הביתה קצת אחרי הזריחה, מדדה מעייפות ומסריח מעשן, של המקלחת והצניחה למיטה, היא מרגעי האושר שבלתי ניתן לשחזר. ממרומי הגיל וההורות, הפער החוויתי בין סבל הלילות חסרי השינה להתרגשות הנערית מפעם הוא בלתי נתפס. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |