בתשובה לשוקי שמאל, 08/05/19 11:30
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא חושב ש"קריסה" אומר סבירת המערכת ברגע מסוים, אלא הידרדרות מהירה, מה שיכול לקרות גם מתוך ירידה קבועה ומתמשכת או מצב חרום "יציב". אני עדיין לא מבין את תוכן הצעתך "אם מגדירים תפוסה מירבית לחדר מיון, זה צריך להיות מספר משמעותי, שמעבר לו סוגרים את חדר המיון". לפי מה שאתה אומר ב-ד כבר היום זה קורה. או שאתה אומר שהיום זה עניין להחלטה אד-הוק והיית רוצה שזה יהיה קריטריון קשיח? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה שלך היא במקום. התשובה היא שבודאות אני לא יודע. נדמה לי שהיום חדרי מיון לא רשאים לסרב לקבל מישהו שמגיע. מה שקורה בפועל הוא שכאשר המחלקות הפנימיות מלאות או כאשר מספר הממתינים למיטה בחד"מ עולה על גדותיו, פונים לחברות האמבולנס ומבקשים שלא יביאו יותר חולים לחד"מ. לדעתי, אין אפילו קריטריון מסודר. זו החלטה של מנהל חדר המיון או מישהו מעליו. זו החלטה המאפיינת בי"ח שנמצא במשבר/חרום ולא החלטה של מוסד שתפקידו לספק שרותים מפוקחים בעתות שגרה. הבעיה שלי אינה בעניין הקשיחות/גמישות אלא בעניין טיבו של הקריטריון. אני לא חושב שתפקידו של בי"ח כלשהו הוא לתת מענה לכל חולי ישראל (זה תפקידם של משרד הבריאות והביטוח הרפואי). תפקידו של ביה"ח הוא לספק שירות קבוע וברמת זמינות סבירה של אנשי צוות ואמצעים. זה דבר שונה לגמרי ממה שנעשה ומדובר בקריטריון הרבה יותר גבוה ומכביל. מטרת הקריטריון היא להבטיח שכל חולה קיבל שירות לפחות ברמה שהוגדרה (כך שאינה מסכנת את בריאותו של אף מאושפז). ה"קריטריון" שנוהג היום הוא מצב של רגע לפני שהחולים וקרוביהם מתחילים להרוג בצוות או זא"ז. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי. זה הגיוני, אבל עקומת הביקוש לרפואה דחופה היא סטוכסטית. אפילו בתנאים של מערכת בתי חולים מתוקצבת בנדיבות, יקרה בתדירות מסוימת שיהיה צריך לבחור בין התפשרות על סטנדרט הצפיפות לבין שליחת חולים למותם - כי בעיתוי מסוים כל בתי החולים באזור מלאים, או שמדובר בבית חולים בפריפריה שממילא הוא היחיד בטווח סביר לאותו חולה. אני מניח ומקווה שבמצב כזה הבחירה תהיה להתפשר על הסטנדרט. איך מונעים מזה להפוך למצב קבע, זו שאלה קשה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני עדיין לא מסכים איתך. א. ראשית כפי שאמרתי, זו לא בעיה של בית חולים ספציפי. נניח שבי"ח ספציפי מגדיר כמות מירבית של חולים בחדר המיון ע"פ מספר אנשי הצוות שיש.ביכולתו להחזיק. ברגע שהמכסה מלאה, בי"ח ממילא ניצב בפני הבחירה בין לתת שירות פחות טוב לכל החולים, או לסכן את החולה העודף בטלטול לבי"ח רחוק יותר. מי יקבע היכן הסיכון הגדול יותר? ב. אתה יוצא מנקודת הנחה שרפואת חרום מקומה בחדרי מיון של בתי חולים. זוהי החלטה סבירה בעיקר כאשר הקריטריון העיקרי הוא יעילות וחיסכון בהוצאות. אחרת, אתה יכול להקים חדרי מיון קטנים ומרפאות חרום, במרפאות ובתחנות מד"א (או ע"י ביקורי בית). ברור שזה לא יעיל, יקר ואולי גם לא מיטבי רפואית (מפני שחלק משמעותי מן הפונים למרפאות יפונו משם לבתי החולים). מצד שני ברור שזה יוריד מאד את מספר השוכבים בחדרי המיון (מפני שחלק גדול מן הפונים משוחררים לביתם ללא אשפוז). העומס בחדרי המיון, אינו כורח הנסיבות. הוא תוצאה של החלטה ברורה לחסוך בהוצאות ולהיות יעילים במקסימום דווקא על גבם של אנשים חולים. ג. אפשר גם להציג זאת (דומה לדוגמה שלך) כהחלטה למרר את חייהם של כל חולי ישראל על מנת להציל ממוות פה ושם חולים שעשויים להתעכב בדרכם אל המומחה המקצועי שרק הוא יכול להצילם. טענתי היא שבכל מקרה מדובר בהעדפות ובחירות ולא בקיום תשובה אחת ויחידה. ההחלטה להכביד על כל החולים ככל שידרש ובלבד שכל חולה יתפנה אל ביה"ח הקרוב, גם היא העדפה ובחירה. ד. ישנה הדוגמה שכבר דובר עליה, של ביה"ח של אסותא באשדוד. גם משרד האוצר וגם גורמי המקצוע במשרד הבריאות התנגדו (מפני שביה"ח נמצא בין שני בתי חולים גדולים". בסופו של דבר השחיתות והסקטוריאליות של מפלגות העולים הרוסים והחרדים גברו וביה"ח הוקם. האם מישהו יצא נפסד מכך? בודאי, משרד האוצר ומשלם המס (בתי החולים קפלן וברזילי הפכו פחות יעילים). האם מישהו מן האזרחים חש נפגע? מסופקני. אני חושב שגם תושבי קרית גת או דימונה יודעים שביה"ח באשדוד לא שינה הרבה מבחינת הסיכוי שיוקם ביה"ח בישובם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |