בתשובה לאריק, 05/05/19 0:18
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא מבקשים פתרונות קסם מוחלטים למה שאין להם פתרונות קסם כמו מחלות תאונות דרכים וכדומה. מתגובתך הקודמת חשבתי שהבנת. אנחנו כחתול שרודף אחרי זנבו. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לתאונות דרכים ולסרטן לאף אחד אין פתרון ובכל העולם סובלים מזה. לרקטות על ישובים יש פתרונות וברוב העולם לא סובלים מזה. כרגיל, הכל בסופו של דבר הוא שאלה של סדרי עדיפויות. במקומות אחרים בעולם, כאשר אזור מסוים נמצא תחת אש לאורך זמן הוא בסוף ננטש על ידי תושביו שבמקרה הטוב עוברים למקום אחר ובמקרה הרע הופכים לפליטים. התושבים צריכים להחליט מה סדרי העדיפויות שלהם. המדינה יכולה, היפותטית, להפעיל כוח בעוצמה שתסיים את הסיפור, אם על ידי כיבוש ואם על ידי הרס מוחלט של ערי הרצועה או לחילופין להכנע לכל דרישות החמאס. לכל פעולה כזאת יש מחיר (כלכלי, פוליטי, מדיני, חיי חיילים) והמדינה צריכה להחליט מה סדרי העדיפויות שלה. מתוצאות הבחירות וממדיניות הממשלה, אני מתרשם שיש החלטה מאוד ברורה, הן של התושבים והן של ראשי המדינה, מה הם מעדיפים לעשות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהבעיה שלנו בעזה וגם מול החיזבאללה בלבנון היא בעיה ייחודית שאין לה אח ורע בעולם. בעולם אין מצב שבו אזור ליד הגבול יהיה נתון לאש מצד מדינה הרבה יותר חלשה ששוכנת מעבר לגבול. שום מדינה חלשה לא תעז לפתוח באש על אזרחי מדינה שכנה שהיא הרבה יותר חזקה ממנה, ולכן גם המדינה החזקה לא תותקף בדרך כזאת, וממילא לא יתעורר צורך לנטוש אזורי ספר בשטחה. כבר דנתי רבות בעניין הזה, ובזמנו כתבתי את ''יריחו תחילה'' ואת משל ''הפיל המסומם'' כמעין ניסיון להציג את חוקי המשחק החריגים ששוררים פה הרבה בגלל שפשוט, שלא בחכמה, השלמנו עמם. כשכתבתי את המאמר כבר לא הצעתי שאת שיטת ''יריחו תחילה'', בהביני שבמציאות שנוצרה כאן היא לא ראלית. לעומת זה את המושג ''כיבוש עזה'' אנחנו שומעים מידי פעם לא רק ממני. לכיבוש עזה יהיה כמובן מחיר, אבל מבחינת תושבי עוטף עזה, אפשר יהיה לקרוא לכך ''פתרון''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהמצב כאן הוא ייחודי מעוד בחינות: אני לא מכיר מקום בעולם שבו יש אוכלוסיה גדולה חסרת אזרחות. כאשר יש קונפליקט בין מדינות שכנות, מדינה אחת יכולה לפלוש לשטחה של המדינה השנייה ולהשתלט על חלק ממנה, או לתקוף את מוסדותיה, אבל כל זאת בלי להפסיק את קיומה העצמאי ולהפחית את אחריותה על אזרחיה ותושביה. כאן, אין מדינה שכנה שאפשר לצפות ממנה להיות אחראית על האוכלוסייה וברגע שתכבוש את אזור כלשהו תהפוך להיות האחראי לאוכלוסיה שבשטח שתפסת, ואת זאת, נראה לי, ישראל לא רוצה לעשות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העובדה שלתושבי עזה אין או יש אזרחות היא עניין פורמלי שאיני רואה את חשיבותו. יש שם שלטון של החמס שאמנם עוסק בעיקר במנהרות והרקטות שלו, אך בכל זאת שולט באוכלוסיה, ואחראי גם לגופים כמו בתי חולים ותחנות כוח. החמס גם נתמך על ידי רוב האוכלוסייה שם. מה שיש שם הוא תוצאה של הרצון של האוכלוסייה וזה לא אמור להיות קשור אלינו. לו רצה החמס היה יכול לקרוא לדבר הזה מדינה ולחלק פספורטים לתושבים. מבחינתנו מדובר במדינת אויב, כמו לבנון, וככה עלינו להתייחס אליה. אם נכבוש את השטח, נחזור למצב שהיה קיים הרבה שנים עד נסיגת אוסלו, ואז נהיה אנו אחראים לאוכלוסיה. אני יודע שישראל לא רוצה לעשות זאת, אבל אולי זו הטובה שברעות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''אזרחות'' או ''מדינה'' הם לא עניינים פורמליים אלא מושגים מדומיינים (ותודה ליובל נוח הררי). ישראל נתפשת, הן בעיני תושביה והן בעיני (רוב) העולם, כמדינה ורצועת עזה לא. אם החמאס היה רוצה להכריז על מדינה, לחלק פספורטים לתושבים ולשלוח שגרירים למדינות העולם, יש סיכוי טוב שהעולם (או לפחות חלק משמעותי ממנו) היה רואה בעזה מדינה. כל זה לא ממש משנה. השורה התחתונה, היא שבמסגרת סדרי העדיפויות של המדינה (בין אם מדובר באזרחיה ובין אם בממשלתה), מדינת ישראל מעדיפה לעבור מדי פעם סבבים של אלימות שבהם יורים רקטות על ישובי דרום-מערב המדינה, פוגעים ברכוש ובנפש של אזרחי המדינה ומזיקים לתדמית של המדינה (אם כמקום מסוכן ואם כמדינה אלימה) על פני כיבוש עזה ושליטה ישירות בתושביה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא למה מדינת ישראל מעדיפה. אירועים היסטוריים הם בהרבה מקרים תוצאה של מקריות. הנסיגה מעזה בוצעה בשני שלבים: אוסלו וההתנתקות. האם אוסלו היה אירוע היסטורי מחויב המציאות? בכלל לא בטוח. כל ההתפחות ההסדר הזה התחיל כיזמה של בודדים שהצליחו איך שהוא להריץ את הרעיון שלהם, ולשכנע את הממשלה לממשו, עד שהגיע ההסדר. ההתנתקות על ידי הליכוד דווקא הייתה אירוע עוד יותר בלתי צפוי. יכול להיות מאד שהיום היינו שולטים בעזה וביו"ש באמצעות צבא ומנהל אזרחי, כשנמשך הוויכוח מה לעשות עם זה. האם במקרה כזה היה יותר רע? איני בטוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שאם מספיק אנשים יעדיפו להשתלט על הרצועה ולשלם את המחיר הכרוך בכך על המשך המצב הנוכחי, זה בדיוק מה שיקרה. למה כרגע הציבור והעומדים בראשו מעדיפים את המצב הקיים, זאת שאלה מעניינת ברמה הסוציולוגית אולי, אבל אני פחות מתעניין בסוציולוגיה. אני מסכים שאין סיבה לחשוב שהסכם אוסלו וההתנתקות היו מחויבי המציאות. מאוד ייתכן שבנסיבות מעט שונות היו קורים דברים אחרים או שלא היו קורים דברים כלל וצה''ל היה עדיין יושב בתוך הרצועה. לשאלתך האם היה יותר טוב או לא, אין לי תשובה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך, מה לגבי הסכסוך בין גרוזיה לדרום אבחזיה? הסיבה שעזה לא נתפסת כמדינה דה־יורה היא אותה סיבה שמקשה על הרפובליקה הסינית: בעולם מעדיפים לרוב את ממשלת רמאללה על ממשלת עזה כנציגה של המדינה הפלסטינים. לשתי הממשלות יש טענות סותרות. ממשלת עזה היא השליטה בכמעט כל מובן סביר ברצועת עזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה באמת לגביו? הסיבה לא ממש חשובה. זאת המציאות וככה היא נתפשת בעולם. צודק, לא צודק, נכון, לא נכון, זה לא באמת משנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שהבנתי בסוף- הכתבה שלך מופנית בעצם אליהם. את המשפט הזה אתה צריך להגיד להם. אז דבר אליהם בגוף שני- אתם מבקשים משהו שלא קיים. חבל רק שאתה לא אומר להם את זה לפני הבחירות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואללה. הייתי צריך לשלוח את המאמר לפני הבחירות. הכל היה אז נראה אחרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
:) | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |