בתשובה לארסמוס, 03/05/19 18:50
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אלה מקרים בודדים מסך כלל המקרים שבהם נשים דוברות אמת. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אז על המקרים הבודדים האלה, ועוד כמה "בודדים" אחרים שלא מתוארים כאן, היית מחסל את השם הטוב, הקריירה, המשפחה ואולי החופש של גברים? והכל ללא כל צורך בתהליכים רגילים של משפט והוכחות? איזה לוחם צדק שאתה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אמרתי את זה. אמרתי שבכל מקרה של תלונה, כל עוד אין הוכחות תומכות לשום כיוון, גרסת האישה היא זו שצריכה לקבל עדיפות עד שתוכח שקריותה. זה מוצדק הן מבחינת ההיגיון (הנימוקים שציינתי) והן מבחינת המציאות (סטטיסטית מקרי השקר של נשים בטלים בשישים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כולם מצטטים את הסטטיסיקה הזו אך טרם ראיתי סימוכין אמין לנושא (לא משהו שמישהו אמר, אלא ממש בחינה שיטתית). יש לך כזה בנמצא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, הנתונים לא מדוייקים. עם זאת פרקליטות המדינה כן מפרסמת נתונים כלשהם, פשוט צריך להיזהר בהסקת המסקנות. הערך בויקיפדיה הוביל אותי לכתבה הארץ אני אסיים בציטוט מסוף הכתבה: "פרופ' גזל אייל יוצא נגד מי שמגדיר תלונות שנסגרו מחוסר אשמה כתלונות שווא, ומסביר שאין בארץ מידע מהימן באשר לשיעור תלונות השווא בעבירות מין. "חשוב להבהיר, יהא אשר יהא שיעור תלונות השווא, יש הרבה יותר מקרים של עבירות מין שלא מדווחות מאשר מקרים של תלונות שווא על עבירות שלא בוצעו", ציין, "ההתמקדות בסוגיית תלונות השווא היא ניסיון של שני הצדדים לוויכוח להעביר את הדיון מטיפול אמיתי בבעיה החברתית הקשה – תרבות עבירות המין – למישור המשפטי, כל אחד מטעמיו הוא". " |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי הערך בויקיפדיה - אונס בדוי זו האשמה חמורה בהרבה מהטרדה מינית, לא על זה שאלתי. כך או כך, הפרופ' מהציטוט סותר את עצמו בתוך אותו משפט (''אין בארץ מידע מהימן באשר לשיעור תלונות השווא'' מחד ו''יש הרבה יותר מקרים של עבירות מין שלא מדווחות מאשר מקרים של תלונות שווא על עבירות שלא בוצעו'' מאידך). אם אין נתונים לא ניתן לומר, ורצוי גם לא להאמין, למי שטוען ששיעור תלונות השווא הוא נמוך, כי מדובר בדברים הנובעים מדעה ולא מידע. מה שאני לא מבין זה למה חקירה וענישה ראויים במקרים של פגיעה מינית בנשים צריכים לבוא על חשבון חקירה וענישה ראויים על תלונות שווא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהתגובה שלך לא ניתן להסיק שאתה שואל על הטרדה מינית. האדון המצוטט אינו סותר את עצמו. הצץ שוב בנתונים. אין מידע מדוייק על מספר תלונות השווא על תקיפות מיניות. יש נתונים כלליים על תיקים שנסגרים מחוסר אשמה, שמן הסתם תלונות השווא - אם קיימות - יכללו בהם. כלל המקרים למספר שנתונים שמאוגדים ביחד מגיעים למספר דו ספרתי. מצד שני כלל המדווחות על תקיפות מיניות במרכזי היעוץ לתקיפה מינית בכל שנה מגיע למספר תלת ספרתי. כ10% מתוכן מתלוננות בפני הרשויות. והמסקנה המתבקשת: "יש הרבה יותר מקרים של עבירות מין שלא מדווחות מאשר מקרים של תלונות שווא על עבירות שלא בוצעו" אלמנטרי ווטסון יקירי. אתה יכול כמובן לטעון גם שמבין המקרים שמסתיימים בחוסר הוכחות או אפילו בהרשעות יש תלונות שווא. אבל אפילו אם אנחנו מאמצים את נקודת המבט הפרנואידית, ומחליטים שבכל המקרים הללו מדובר בתלונות שווא, עדיין לא הגענו למספר תלת ספרתי. מש"ל |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים, לא היה ניתן להסיק את כוונתי ולכן אבהיר: טרם ראיתי כל נתון אמין המאשש שתלונות שווא (באופן כללי) הן תופעה שולית. החשבון שלך שגוי מכיוון שאין מידע אמין בנוגע לכמות תלונות השווא (וגם קשה להשיג נתונים כאלו) וההנחה שלך שרק מה שנגמר בחוסר אשמה מעיד על תלונת שווא היא, ובכן, לא מציאותית. לא ווטסון, לא אלמנטרי ולא מש"ל. עקב תגובתך חיפשתי מקורות מידע לנושא ומצאתי את המחקר הבא, הכולל בתוכו הפניות למחקרים אמיתיים ולא לדעות וחישובים על נייר טיוטא: קישור לפי מקור זה, ישנם מחקרים הנוקבים מספרים של בין 30%-70% של תלונות שהתבררו שלא נכונות (להבדיל מתלונות שווא, בסטטיסיקה הזו נכללות תלונות בהן צד אחד חושב שהוא צודק) אשר הוגשו בגין פגיעה בילדים כחלק מתהליך גירושין. כמו לפי לפי מקור זה ישנו מחקר אחר (מקנדה) שמצא ש- 40% מהתלונות שהוגשו כחלק מתהליך גירושין היו שקריות ביודעין. האם אני מאמין במספרים הללו עבור מה שקורה אצלנו בארץ? לא יודע. אבל אני לא הייתי מעז לטעון בביטחון שהם נכונים, כפי שאת טוענת לגבי הממצאים ההפוכים. כך או כך, השורה התחתונה שלי תלויה ועומדת - למה חקירה וענישה ראויים במקרים של פגיעה מינית בנשים צריכים לבוא על חשבון חקירה וענישה ראויים על תלונות שווא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשנים האחרונות התברר לי מחברים, למרבה הזוועה, שכשאישה רוצה להתגרש, העצה שנותן לה עורך הדין היא להגיש תלונה למשטרה נגד הבעל, על אלימות נגדה ו/או נגד הילדים, ואולי גם דברים חמורים מזה. ואין שום סנקציה נגדית כשמתברר אחרי תהליכים ארוכים וכואבים שכוללים ענישה חריפה ואוטומטית של הבעל, בלי בכלל לברר שום פרטים, שהכל היה תלונת שווא שמטרתה להיטיב את תנאי הפתיחה של הסדרי הגירושין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוי. זה אמנם מהלך לוגי בעקבות הנחיה 2.5 של פרקליטות המדינה [ויקיפדיה] אבל 1. כמה אני שמח שאני לא עורך דין. המחוייבות ללקוח מבקשת את זה, אבל איך בנאדם יכול לחיות עם עצמו אחרי שנתן עצה כזאת? 2. איך המשפטיזציה עושה אדם לאדם זאב. זוג שבחרו לקשור את חייהם יחד הופכים לאויבים מרים שמחפשים להזיק זה לזו בכל דרך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק כדי לסבר את האוזן: באחד המקרים שאני מכיר, התוצאה היתה הרחקה מיידית של הבעל מביתו, ילדיו, בגדיו ורכושו, למשך יותר מחודש. נדמה לי שבשלב מסוים גם גישה לחשבון הבנק לא היתה לו. זורקים בן אדם נורמטיבי לרחוב, רק על פי שיחה קצרה של אשתו עם המשטרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתפלץ. לדעתי זה שווה בג"ץ. אם זו לא פגיעה לא מידתית בחירויות בסיסיות אז מה כן? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |