|
אלי,
כמי שמשתמש באינטרנט מימיה הקדם-לינקס'ית אולי אני נוטה להתייחס לרשת בראיה פחות מצועפת. אפילו אם אני מניח שהעולם הבינימי אכן היה יקום אליגיירי, כמו שכתבת כל כך יפה, אני לא רואה איך אפשר להקיש מכך על סייברספייס. תפיסת הסייברספייס שמובאת במאמר שלך נובעת, לדעתי, מיתר רומנטיזציה ומיסטיקה שמושלכת על תחום שרק לחלק קטן מהאנושות יש גישה ישירה או עקיפה-מודעת אליו.
באותה מידה שאפשר לאבד, כביכול, את תחושת הזמן בשיטוט באינטרטנט (ומי כיום עדיין ממש משוטט בלי מטרה, כמו שהיה נהוג לפני כמה שנים?), אפשר גם לאבד את תחשת הזמן והמרחב באולם הקולנוע, בטיול בטבע, בקריאה בספר, בשיטוט בכלבו גדול (תוך התפעלות מעושר המוצרים), או אפילו מבהיה נוזלת ריר במיטב המאכלים הנמצאים במקרר. אבל, בסופו של דבר, את המקרר פותחים למטרה מסוימת, והדלת בסוף נסגרת, האור כבה והקסם נעלם.
כך גם אותו סייברספייס אינטרנטי שאיננו אלא כלי עבודה, כלי תקשורת וכלי שעשועים, ובפרוש איננו מרחב-חובק-כול המתפשט על חיינו בכל רגע, בקומנו ובשכבנו (חוץ מאשר לניורוטיים, אבל להם יש הנאות אחרות).
ברור שחלק מהראיה הזו של האינטרטנט, המעלה אותו לדרגת קדושה בעלת נוכחות וכוחות מיסטיים, נבעה מהטארארם הפיננסי-טכנולוגי שקרס לפני כשנתיים. אבל האם לא עברנו תהליך דומה במאה ה19 עם התפשטות הרכבות והטלגרף. הסופר האנעלי אנתוני טרולופ תיאר בספר The way we live now תהליכים דומים שעברו על החברה האנגלית במאה 19, עם ההתפכחות הכואבת שבא בעקבותיה, שאחריה מה שאתמול נתפס כעולם-חדש-אמיץ התגמד לממדים יומיומיים.
כל זה נאמר, כמובן, בלי לגרוע מחשיבות האינטרנט, ככלי נוסף בארגז הכלים שלנו, ושאין צורך להאליל אותו או ליחס לו תכונות יקומיות.
|
|