בתשובה לדובי קננגיסר, 23/05/02 15:03
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בתוכנית "60 דקות" ראיינו את הפרופסור שעליו נעשה הסרט "נפלאות התבונה" (שכחתי את שמו). הכתב שאל אותו האם באמת גרמה לו מחלת הסכיזופרניה לראות דמויות שאינן קיימות במציאות. הפרופסור ענה שהוא לא ראה דמויות אלא שמע קולות, אולם הוא מבין היטב את הצורך של המדיום הקולנועי להמחיש זאת בצורה כזו. גם המונח של מקלוהן "כפר גלובלי" הוא מטפורה, אך זו אינה "סתם מטפורה" היא מקפלת בתוכה תובנות שכולנו ערים להם היום, ודומני שגם אתה. ברור שיש במאמרו של אלי הפרזה, אך היא מהסוג המועיל, שאני נוהג לכנות "הפרזה מדויקת" (התייחסתי פעם לביטוי זה בתגובתי: תגובה 57249 |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר הזכרת את מקלוהן, אפשר לקשר את המאמר לטענה הידועה שלו "המדיום הוא המסר". מקלוהן טען שהמדיום קובע את צורת התודעה ולא תוכן הדברים. כל מדיום הוא מעין הרחבה של החושים שהוא מפעיל, ולכל מדיום יש "שפה" משלו שקובע את הצורה שאנו תופסים את העולם. בתקופה שאנשים לא ידעו קרוא וכתוב שרר איזון בין החושים השונים. בתקשורת פנים אל פנים מופעלים כל החושים של האדם. גם הדובר וגם השומע שותפים לחווית התקשורת ומעורבים בה. לעומת זאת, התפשטות ידיעת הקריאה כפתה את "שפת הדפוס" על אנשים: שפה של סדר נוקשה, אנליטי, שדוחקת את החשיבה החופשית לטובת סבלנות ואיפוק עד שנקרא את כל המשפט ונבין את המסר, ועוזרת לרתום את האדם למכונה הבירוקרטית. בעידן המודרני החוויה של התקשורת האלקטרונית (טלוויזיה, אינטרנט) חווית התקשורת שוב נעשית חופשית ומערבת את רוב החושים. נגמר "עידן העריצות של גוטנברג", והתודעה משתחררת לעולם משתף ומסעיר כמו בשלב השבטי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |