בתשובה לארז לנדוור, 06/03/19 8:20
 |
|
 |
||
|
||||
 |
תוכנית מרשל לא הצליחה סתם ככה, היא הצליחה בגלל שלכל השחקנים בעלי הכח (היפנים, האמריקאים, האירופאים, הסינים, הקוריאנים, הרוסים ...) היה אינטרס שהיא תצליח, ולכולם היה ברור ששאר השחקנים רוצים שהיא תצליח. אם ישראל תנסה לעשות תוכנית מרשל בעזה אז יהיו כמה שחקנים בעלי כוח שספק אם ירצו שהיא תצליח (החמאס, הג'יהאד, הימין הישראלי...), ושגם הם הם ירצו בהצלחת התוכנית אף שחקן אחר לא יאמין להם שזה מה שהם רוצים, ולכן סביר שתוכנית כזאת תכשל. מבצע צבאי אמור להחליש את הכח של החמאס והג'יהאד ולגרום לשאר השחקנים להאמין שתושבי הרצועה באמת רוצים לשקם את הרצועה ולהפסיק לתקוף את ישראל (הבעיה, לדעתי, היא שמבצע צבאי כזה לא יפגע בכח של הימין הישראלי, אם כבר להפך, בנראה שגם לא ישנה את מטרותיו וגם אם כן, בוודאי לא יגרום לאף אחד להאמין שיש לו מטרות שאינן התנחלות וסיפוח). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. אבל כשמפעילים את תכנית מרשל מה שקורה בפועל הוא מה שחשוב להמשך, לא הכוונות שמייחסים לזה או אחר. הרעיון עדיין לא אפוי. העיקרון הוא כדברי קהלת: "עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת... עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר. עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם." קודם הורסים ואז בונים מחדש. אני מסכים שיש בעיות גדולות ליישם תכנית כזו בעולם הנוכחי. במלח"ע II היו שני צירים מרכזיים והיום יש לפחות שלשה: ארה"ב - ישראל - ערב הסעודית רוסיה - איראן - טורקיה סין - צפון קוריאה ויש את אירופה שהיא חסרת כיוון ומטלטלת בין פרוגרסיביות ללאומנות - ע"ע ברקזיט. אין מצב שציר אחד מביס את האחר אלא מאבקי השפעה נמשכים. לדוגמה- בסוריה הציר הרוסי-איראני מנצח את הציר האמריקאי. אם מסתכלים על עזה כמאחז של הציר האיראני שתקוע כעצם בגרוננו, אז אני חושב שכדי לנטרל אותו צריך להרוס ולבנות מחדש. רק להרוס לא יעזור, רק לבנות גם לא. איך עושים את זה עדיין אין לי מושג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שקורה בפועל הוא תוצאה של הכוונות שמייחסים לצד השני ולמידת האמון בכנותו של הצד השני. כל מעשה שישראל עושה נראה לכל מי שמסתכל מהצד כעוד שלב בדרך ל"ארץ ישראל השלמה והטהורה". ובצדק, פעולותיה של ישראל בעבר ובהווה יחד עם ההכרזות של מנהיגי ישראל בעברית לא משאירות יותר מידי סימני שאלה, ישראל היא שחקן לא אמין בכל מה שנוגע לשטחים. עזה היא לא "מאחז איראני"1, יש שם בני אדם, הרבה בני אדם, רובם הגדול נולד שם ולא היה בימי חייו באיראן, ומה שלא תעשה, אם לא תמצא לאותם בני אדם פתרון בו הם יוכלו לחיות בביטחון לעתידם הם לא יהיו מרוצים, ואם הם לא יהיו מרוצים הם ינסו לגרום לכך שגם אתה לא תהיה מרוצה. 1 היא גם לא שטח שנמצא תחת השפעה איראנית, עדיין, למיטב ידיעתי. הג'יהאד האיסלאמי חלש בהרבה מהחמאס, והחמאס קרוב יותר לקטר וערב הסעודית מאשר לאיראן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים עם כל מה שאמרת (חוץ מאשר על איזה ציר השפעה עזה נמצאת. לדוגמה הגיבוי השקט שנתנה מצרים למבצע עופרת יצוקה, מתוך יחסה העוין של מצרים לתנועת החמאס "נובע בין היתר מחששה מהתערבות והתפשטות איראנית-איסלמיסטית כמו גם התחזקות האחים המוסלמים באזור"1 זה שיש לנו אחריות (כנראה אפילו האחריות הראשית, ולא מתוך הסיבות למצב, אלא במבט צופה פני עתיד) לתיקון המצב בעזה מוסכם עלי. השאלה היא מה לדעתך ניתן לעשות בפועל? ________ 1 יחסי ישראל-מצרים [ויקיפדיה] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החמאס (כמו רוב הארגונים האיסלאמיים הקיצוניים) מושפע מהקיום של ממשל איסלאמי קיצוני באיראן, אבל זה לא הופך אותו לחלק מהציר האיראני (כמו שרוב הארגונים הפופוליסטים מושפעים מארדואן, אבל זה לא הופך את נתניהו לחלק מהציר הטורקי). לאירן יש כבר שחקן חמוש במשחק הזה. השאלה היא לא רק האחריות, אלא האמינות. במבט צופה לעתיד ישראל יכולה או לנסות לשקם את אמינותה, או לנסות לערב גורם צד ג' בעל אמינות קיימת (לגבי שני הצדדים, קריא לא ארה''ב של טראמפ או מדינה ערבית). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מדויק. על תכנית מרשל הסכימו רק האמריקאים, האירופים, הדרום-קוריאנים והיפנים. הרוסים, למרות הפגיעה הקשה בכלכלה ובחיי אדם שספגו במלחמת העולם השנייה, לא הסכימו לקבל סיוע מהאמריקאים והסינים והצפון-קוריאנים היו ממילא מחוץ למשחק. לגבי עזה, החמאס הצהיר לא פעם שהוא מוכן להסדר אלא שהימין הישראלי כמובן לא מוכן לזה כי זה עשוי להוות תקדים לא רצוי לגדה. כמו השקר המתועב והמזיק שאין פרטנר בגדה, כך גם הקיפאון בעזה שנעשה מתערובת של מניעים פטריוטים כנים ושחיתות ומזיק לישראל לכל טווח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם האמריקאים היו מתנחלים ביפן, אילו הייתה באמריקה תנועה פוליטית רחבה (שמגיעה מידי פעם לשלטון) שקוראת להתנחלות אמריקאית ביפן, סיפוח יפן לארה''ב וגירוש היפנים לשכנותיה (סין, קוריאה ורוסיה), מן הסתם ההתייחסות של הסינים, הרוסים, הקוריאנים והיפנים לתוכנית מרשל הייתה שונה מאד. הבעיה היא שישראל (והישראלים) לא מאמינה לחמאס (והחמאס הוכיח שחוסר האמון בו מוצדק) כמו שהחמאס (והפלשתינאים) לא מאמינים לישראל (וישראל הוכיחה שחוסר האמון בה מוצדק). למנהיגי שני הצדדים יש אינטרס בהמשך המצב הנוראי בעזה, והם עושים ככל יכולתם שהוא ימשך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעזה יש שלושה צדדים (גם הרשות, כי היא הגורם העיקרי שמתווך ומעביר כספים לתוך הרצועה). מה שיש שם כרגע הוא משחק צ’יקן של שלושת המשתתפים הללו על עד כמה אפשר להמשיך לחנוק את הרצועה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ארבעה, עד כמה שידוע לי אם מצרים היתה רוצה לעזה יכול היה להיות מעבר חופשי לגמרי למצרים ומשם לכל העולם. כמו מאז ומעולם (טוב, מאז 48), אחיהם הערבים של הפלסטינאים מוכיחים שוב ושוב שהם יעילים בלכלוא אותם ולשמר את מצבם העלוב יותר מאויביהם המוצהרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |