 |
בחודש שעבר נערכו הבחירות המקדימות לרשימת מרצ לכנסת. יריב אופנהיימר, שאני מחבב משום מה, ציפה להתברג במרום הרשימה לכנסת, אך הגיע בה רק למקום ה-13. כמה ימים לאחר מכן כתב הוא בדף הפייסבוק שלו:
חודשים מסבירים לי שלמרות ההישגים שלי, אי אפשר לבחור בי כי אני גבר לבן וסטרייט ומרצ צריכה מזרחי.
אח״כ הסבירו לי שמזרחי זה חשוב אבל צריך גם ערבי ודרוזי.
ואח״כ הסבירו שחייבים ייצוג לעדה האתיופית ורצוי אישה.
ועכשיו כולם מתלוננים על תוצאות הבחירות ושזהות אחת ניצחה את השנייה.
זה שיח גזעני ומתנשא שמקטין ומבטל קודם כל את המועמדים, ואחר כך גם את קהל הבוחרים.
בכל הדיונים כמעט ולא ראיתי התייחסות למועמדים עצמם, לחולשות וליתרונות, לרקורד הציבורי, להישגים ולטעויות.
ובעיקר לא ראיתי שום התייחסות לעמדות.
כל מועמד מוגדר בתוך תבנית זהותו, עמדותיו פחות רלוונטיות.
אני מסרב לקחת בכך חלק.
אותי מעניין מה כל מועמד חושב על המצור על עזה, על הר הבית, על הדתה ועל זכותם של הפלסטינים לבית לאומי.
אותי מעניין במה אנשים מאמינים, במה אני מסכים ועל מה אני חלוק.
לא מעניין אותי שם משפחתם או מוצאם.
לזהות יש משקל וגם לייצוגיות, אך הן אינן חזות הכל.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש