|
יש שיטה שנהוגה כמעט בכל מדינות המערב, אם כי כמעט לעולם אינה מוצהרת. העושר הכללי של מדינות אלה יחד עם חוקי העבודה המתקדמים ומדינת הרווחה הנהוגה בהן יוצרים מצב שקשה מאד לאייש עיסוקים עתירי עבודת כפיים, לא מקצועיים ונמוכי סטטוס כמו חקלאות, תברואה, בניה וכיו"ב. אילו היו משלמים את השכר הנדרש כדי שתושבי המדינה יסכימו לעסוק בתחומים האלה, היה קשה מאד לקיים אותם מבחינה כלכלית. לכן הפתרון הוא מציאת עובדים שמוכנים להסתפק בשכר נמוך יותר ושחוקי העבודה המתקדמים אינם חלים עליהם. העובדים האלה הם מהגרים, לעתים קרובות לא חוקיים (בדרך כלל אם מדובר על מהגרים חוקיים הם באים מהמושבות של אותן מדינות בתקופה הקולוניאלית). אי-החוקיות היא חלק מהשיטה; אם הם חוקיים אז חוקי העבודה חלים עליהם ולכן עלויות ההעסקה גדלות, הם מתערים בחברה ומתחילים לצפות לשכר גבוה יותר (ואם לא הם אז ילדיהם) ולכן יש צורך בזרם מתמיד של עובדים חדשים שלאורך זמן גורמים לשינוי פניה של המדינה הקולטת.
ישראל הצליחה להמנע במשך שנים מהשיטה הזו בזכות העובדה שהמושבות שלה צמודות אליה והפועלים יכלו לבוא בבוקר וללכת בערב לישון בבתיהם. מאז הקשחת התנאים כלפי המושבות היא מנסה להמנע מהכנסת מהגרים לא חוקיים באמצעות הבאת פועלים חוקיים לזמן מוגבל מראש; ההצלחה של השיטה הזו היא חלקית בלבד, גם בגלל שהמדיניות עצמה אינה מגובשת, גם משום שעדיין העלויות גבוהות משל פועלים לא חוקיים וגם משום שחלק מהתמורות בעולם שדוחפות להגירה לא נשלטות על ידי מניעים כלכליים.
|
|