|
||||
|
||||
משפט מתסכל: הוא נזרק לחלל הכתבה ונזנח. מן הסתם בגלל שהכתבה מתמקדת בראיונות עם שתי חוקרות על המחקרים שלהן, ולא מתיימרת לתת תמונה מקיפה של חקר האלצהיימר. אבל זה מתסכל, כי המשפט הזה מסקרן יותר מכל דבר אחר בכתבה. ובהנחה שהוא נכון, ושמדובר רק במתאם, אז יכולים להיות המוני קשרים סיבתיים אפשריים - הרי די מעט אנשים לוקחים תרופות אנטי-נגיפיות על בסיס קבוע, ויש להם מאפיינים מאוד מסוימים. גיגול עצלני מראה שזה כיוון מחקר שקיים כבר לפחות שמונה שנים, אז אם לא שמענו עליו עד עכשיו אולי הוא לא כזה שוס. חיפוש חרוץ יותר כבר לא בא לי לעשות, כי אני לא אופטימי ביכולתי לבור את המוץ מהתבן. ממה שיש בכתבה, המחקר של פרופ' שוורץ נשמע באמת mind blowing, פאן נוט אינטנדד. |
|
||||
|
||||
כמו שאולי הובן, גם את תשומת ליבי הוא תפס יותר מהשאר, ואכן חבל שלא הורחב עליו. למרות הכותרות המלוות הפומפוזיות, לא יצאתי מספיק רגוע אחרי קריאת הכתבה כולה, שאכן עלו על דרך המלך. ומשיקולים אגואיסטיים לגמרי, אני ממש מקווה שזה לא ייקח להם עוד ארבעים שנה. |
|
||||
|
||||
סתם מתוך סקרנות, למה שאתה (או שמישהו אחר) ירצה לבור את המוץ מהתבן? למה זה טוב? |
|
||||
|
||||
כי אני דביל, זה למה, אבל יש לי תנא דמתרצא. |
|
||||
|
||||
אולי פשוט התקנאת בסופר ואיש הרוח דן בן המוץ. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |