בתשובה לידידיה, 24/11/18 19:51
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מקריאת חוות דעת הרוב (של בית המשפט, לא קראתי את הכרעת בית הדין הרבני), משתמע שגם ללא הבגידה האישה לא הייתה זכאית בהכרח למחציתו של בית המגורים. אני מנחש שאלמלא הבגידה, הבעל לא היה מערער על הכרעת בית הדין האזורי שחילק את הבעלות על הבית בין בני הזוג, כך שאפשר לומר שהבגידה אכן היוותה אחד מהגורמים לכך שהאישה לא קיבלה בסופו של דבר את מחצית הבית, אבל לא חלק מהנימוקים המשפטיים לכך. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אבל לדעת המיעוט הבגידה היא שהכריעה את הכף. דרך אגב: למה דעת המיעוט הופיעה כאן קודם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי נראה שזה חסר משמעות. לו דעת הרוב היתה שהפסיקה של בית הדין הגדול נקבעה גם בשל הבגידה, הם היו מורים לבטל את הפסיקה ולהחזיר את התיק שוב לבית הדין הגדול כדי שידון בנושא בלי להתייחס לנושא הבגידה. אני מרשה לעצמי לנחש שהפסיקה במקרה זה היתה נשארת על כנה עם נימוקים קצת יותר מתוחכמים. בתוכנית “גב האומה” התייחסו באופן ביקורתי למקרה הזה תוך עיוות גס של הסיפור והצגת המקרה כאילו האישה נושלה מכל הרכוש המשותף. כאמור, רק בית המגורים היה במחלוקת, בעוד שכל שאר הרכוש המשותף (והיה לא מעט כזה, כולל נדל”ן) חולק שווה בשווה ללא כל מחלוקת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סערה בדיני משפחה: בגדה בבעלה והפסידה את חלקה בבית המשותף אם אפשר להבין משהו בודאות מהמשפטפטת הזו, הרוב בבג"ץ קבע שלא את הרכוש (הדירה) שלל ביה"ד הרבני מן האשה, אלא את "חזקת השיתוף". בהעדר חזקת שיתוף, האישה ממילא אינה זכאית לחלקה בדירה משום שאין לה חלק כזה. השופט אלכס שטיין כתב שזה כלל לא חשוב אם ביה"ד הרבני צדק או טעה בעניין חזקת השיתוף. מה שחשוב הוא שהוא פעל בתחום סמכותו, ובג"ץ לא יתערב בתחומי סמכותו של הרבני. בכך פרע השופט שטיין את הצ'ק הראשון מחובו למי שמינתה אותו. מן הכתבה עולה, שאנו צפויים בקרוב לעוד פסיקה של הבג"ץ בשאלה האם אישה מאבדת את חלקה ברכוש בעקבות בגידה. הפעם ביה"ד הרבני הצדיק את שלילת הרכוש בנימוק אחר: הורי הבעל נתנו לבני הזוג כספים במתנה לצורך רכישת הדירה - ומתנה זו נשללת מ"הבוגדת". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכמובן צריכה להשאל השאלה האם בית הדין היה פוסק אותו הדבר אם הבעל היה בוגד. האם בהלכה יש בכלל דבר כזה הנקרא ״בעל בוגד״ או ״בעל מורד״? כמדומני שאין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני לא קראתי את הכרעת בית הדין הרבני, אבל יש ציטוטים שלו בכתבה ב"הארץ": === אחד הדיינים, הרב מיכאל עמוס, נשען בקביעתו על בגידת האשה וקבע כי "אף שמתוך מעשיו היה ניכר כי בכוונתו לשיתוף, הרי כל זה נעשה בטעות ואומדנה דמוכח (ברור) שהוטעה והולך שולל, ולכן כוונה זו בטילה מעיקרה". כלומר, לו ידע הבעל שאשתו תבגוד בו, הוא לא היה משתף אותה בנכסיו. הדיין עמוס הזכיר את פסיקת בג"ץ מ-2008, שלפיה בגידה אינה יכולה להיות נימוק לשלילת זכויות ברכוש משותף, אך קבע כי במקרה זה מדובר בנכס הרשום על שם הבעל בלבד. לעמדתו הצטרף דיין נוסף, הרב מימון נהרי. === הציטוט לא כולל את האקדח המעשן - נרמז שהאקדח הזה הופיע משפט-שניים קודם. אם הציטוט וההערות לו לא מגמתיים באופן פושע, אז הבגידה כן היתה חלק מהנימוקים המשפטיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שהציטוט הזה נלקח מדעת המיעוט של השופט עמית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השופט מינץ עמד על כך שהדיין עמוס קבע שלא היתה כוונת שיתוף עוד טרם הדיון בבגידה, וגם פסק דינו של אלמליח לא הביא אותה בחשבון. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |