|
||||
|
||||
ישנן כמה דרגות לצדקה, החל מאדישות או חוסר אכפתיות, דרך מתן צדקה בפומבי ועד לדרגה העליונה ביותר. מקובל לחשוב שמתן בסתר היא הצורה הטובה ביותר אבל הצדקה האולטימטיבית היא כנראה השיתופיות. העשיר אמור לשתף את העני בעושרו, כשהכוונה לא להתחלק בנכסים אלא להיות שותפים בעסקים, או להעסיק נצרכים. השותפות לא אמורה להעמיד את הנצרך במעמד של חוב והכרת תודה אלא שותפות או העסקה אמיתית. אשר לפושטי היד הניו יורקים, נדמה לי שהם יותר נפוצים כיום בתל-אביב, כולל אלה שמתנפלים על הנהגים בצמתים (אם או בלי ניקוי-לכלוך השמשות) |
|
||||
|
||||
נדמה לי שהרמב"ם נתן שמונה דרגות לצדקה, שהשותפות עם העני היא אכן הנעלה מביניהן. מישהו יכול להרחיב? |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
קצת מוזר שהצדקה האולטימטיבית היא שותפות עסקית. הרי השותף הבכיר, כלומר ''נותן הצדקה'', מרוויח מן השותפות ןלכן היה מעסיק בכל מקרה את השותף הזוטר, ''מקבל הצדקה'', ללא שום קשר למצבו הכלכלי (בהנחה שמדובר בשותפות רווחית) ואז זהו עסק לכל דבר ועניין ולא מפעל צדקה. |
|
||||
|
||||
אולי זה מוזר לביתרי. שותפות מבטלת יחסי נותן ומקבל צדקה ואכן זהו עסק למטרות רווח הדדי. |
|
||||
|
||||
יש להבדיל בין שותפות עסקית לבין העסקה. בשותפות, שני השותפים מרוויחים באופן שווה מעלייה ברווחים. בהעסקה, בהחלט יתכן (ולמעשה, זה מה שקורה בד''כ) שרווחיו של המעסיק עולים בעשרות אחוזים יותר מאשר שכרו של המועסק - מה שמגדיל את מידת הניצול הקיימת בהעסקה. כמובן שאינני רואה בהעסקה ניצול, אלא צורך של המערכת. אבל להגדיר העסקה כשוות ערך לשותפות זה פשוט לא נכון. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |