בתשובה לדב אנשלוביץ, 28/10/18 6:39
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אולי לא מיותר להזכיר שהרוב בארצות רבות תמך בעבדות, בשעבוד קולוניאליסטי, ברצח עם, בכפיה דתית ובשריפת מכשפות. נכון שאף אחד לא עשה משאל עם באותם מקומות כך שיש אפשרות תיאורטית שהרוב התנגד לחלק מאותן פרקטיקות ורק פחד להביע את דעתו, אבל חלק מהעוולות האלה קרו גם במדינות דמוקרטיות בהן פחד כזה לא היה קיים. יש לי גם יותר מספק סביר שההמונים שבאו לחזות בנוצרים מושלכים להיטרף ע"י אריות רעבים עשו זאת תוך התנגדות עזה או מתוך תקווה שהנוצרים ינצחו. השאלה "מי הוא זה שכן מוסמך לקבוע" היא שאלה שבאמת ראויה לדיון, ואכן נידונה באריכות ע"י טובי ההוגים הפוליטיים (שוב אני מצטער על פרישתו של הצ'יף). היית אמור ללמוד עליה בשעורי אזרחות בכיתה השביעית. הברזת? לא נורא, חפש "עריצות הרוב" במנוע החיפוש החביב עליך, ותמשיך משם. הייתי מציע לך גם לקרוא את פסיקת בג"ץ כדי לראות באיזה אופן הטיעונים להחלטה נשאו אופי של "לא מה חוקי אלא מה "חכם"". כאשר החוק עצמו מנוסח כך שהוא נועד לעשות א', ב' או ג', הדיון בשאלה אם ליישום הספציפי שהובא בפני הבג"ץ אכן יש סיכוי להשיג את א' ב' או ג' ולא את היפוכם הוא דיון ברמה המשפטית. "במקרה דנן, מניעת כניסתה של המבקשת איננה מקדמת את תכלית החוק" אמר הבג"ץ בחלק שולי וקטן של ההחלטה כולה, ואם זה הופף אותו לעריץ, בהתחשב באלטרנטיבה אני בהחלט מוכן לחיות עם העריצות הזאת. אני ממליץ מאד לקרוא את כל 28 העמודים של הפסיקה - כלומר לא רק את ההחלטה אלא גם את דעתם הפרטנית של כל אחד משלושת השופטים, וזאת לפני שמקבלים את מסקנתו של שפטל. קצת ארוך אבל שווה כל רגע לפני שקופצים ומדברים על "עריצות הבג"ץ", אפילו אם לדעתך סיכומיו של שפטל חוסכים לך את הטורח שבקריאה. "עריצות הבורות" גם היא סכנה שאורבת לפתחנו. כפיים! להסרת ספק: אין בכתוב תמיכה בהחלטת הבג"ץ או אי תמיכה בה. אני מתנצל שוב על הפרקטיקה הבלתי אתית שלי בויכוחים פוליטיים: מאחר ואני לא מתכוון להמשיך את הדיון בפתיל זה לא ממש הוגן מצידי לזרוק את כדור השלג ולברוח. אבל יש לי פתק מהרופא, ל"ד 150/90 וחסרון כרוני בקלונקס. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כתבת שהרוב בארצות רבות "תמך" ולא כתבת "תומך", ונכון בחרת. ערכים ועקרונות שמשקפים את דעת הרוב משתנים במרוצת הדורות, ובכל עידן ראוי במשטר דמוקרטי לקיים את דעת הרוב. גם הערכים והעקרונות שלנו היום בוודאי לא דומים לאלו שישררו בעוד אלף שנים. אי אפשר שתהיה דמוקרטיה אם לא ילכו לפי דעת הרוב, וגם אם בג"ץ יפסוק שאני טועה בכך אמשיך לחשוב כך. איני מתכוון לקרוא את פסק הדין של בגץ בעניין הסטודנטית. שמעתי ברדיו קטע קטן שלא הסכמתי לו, וגם שמעתי דעת פרופסור למשפט (שמאלני, כלומר נאור) שחושב שהגרוש הוא צעד חוקי אם כי לו חכם, וגם בית המשפט המחוזי פסק הפוך מבית המשפט העליון, ולא תמיד קיים ביטחון שדווקא השני צודק. לפעמים אני גם חושב שהן המחוזי והן העליון טעים, כמו במקרה זדורוב, אבל אם באמת בפסק הדין הזה ישנם נימוקים משפטיים שהיו משכנעים אותי לא הייתי מתעקש לעמוד על דעתי. בינתיים, כיוון שאיני מתכוון לקרוא, אתה רשאי למחוק את כל הקטע הזה מהפרוטוקול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, מאחר שאתה מן הסתם לא הברזת משעורי אזרחות, אנא גלה לי בקצרה מי באמת מוסמך במקום הרוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי הסרטון הזה יבהיר את התשובה. כללית, התפיסה האריסטוקרטית1 ביחס לדמוקרטיה היא שהדמוקרטיה יקרה מכדי שתופקר לידי הדמוס (-העם) ונבחריו. סביר בעינהם יותר שימצא רוב בכנסת, על 120 חבריה החלוקים כמעט על כל נושא, לביטול הדמוקרטיה מאשר בקרב 15 שופטי בית המשפט העליון. 1 מבלי ליחסה לשכ"ג או מגיב כלשהו, גם בגלל שלא קראתי את פסק הדין הנ"ל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהמשך לסרטון1, מעט אקטואליה: "טענתי היא כי במדינה המנהלית חשיבותו של המנהל הציבורי ראשונה במעלה. לפיכך חשוב שהדרג הפקידותי יכיר בכוחו לעצב מדיניות בנושאים קרדינליים. המגמה החשובה היא העתקת מרכז הכוח השלטוני ויכולת ההכרעה המעשית בשאלות של מדיניות, מהדרג הפוליטי הנבחר לדרג הפקידותי הממונה. תהליכים אלו מתרחשים במסווה של ניטרליות ושל מומחיות אובייקטיבית, תוך עקיפת ההליך הדמוקרטי..." ------------------------------------------------------------------------------- 1 לשעבר "סירטון". זה רק נדמה לי או שאמות הקריאה נוטות להתמעט בשנים האחרונות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אומנם חלף זמן, אלא שוויכוח לשם שמים ממשיך להתקיים. דני אורבך כותב: "ההפרדה המקובלת לשלוש רשויות, מחוקקת, מבצעת ושופטת, מייצגת למעשה את שלושת היסודות הללו: דמוקרטי (הרשות המחוקקת), מונרכי (הרשות המבצעת) ואריסטוקרטי (הרשות השופטת). עובדי המדינה המקצועיים, ששייכים לרשות המבצעת, יכולים להיחשב אף הם ליסוד אריסטוקרטי." הוא מנמק זאת באופן די טוב (אם כי אני חולק עליו מכל וכל). עונה לו טוב יותר שגיא ברמק, מה שמשפר את טענותיו של אורבך (אם כי עדיין אני חולק על עיקר דבריו). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |