 |
|
 |
||
|
||||
 |
קשה לי להירגע עד עכשיו מכמה שהמאמר של בן הרתיח אותי. קודם כל, צריך לסייג שבניסוח המפורש של בן הוא לא מדבר על איתרוג מצד בעלי כוח, אלא על מה צריך לחשוב השמאלן המצוי, האם הוא צריך לעודד בליבו את ביבי ולשמוח שהוא ראש הממשלה וכו'. וזה בסדר. רק שקשה לא לקרוא בין השורות את מה שקראו בנזימן ושטרן ואנשלוביץ: שהוא כן רומז מאוד חזק על איתרוג מצד בעלי הכוח, עיתונות, משטרה, פרקליטות ובתי משפט. אם אכן זו כוונתו של בן, זה נורא. במקרה הטוב הוא שוגה בשיגעון גדלות, כי למה שהוא יכתוב או יעשה כעורך הארץ אין כזו השפעה. במקרה הרע יש לו כוח, ואז צדקו אישקש והנמר ומרעיהם כאן באייל. בשני המקרים, הוא נתן תחמושת יקרת ערך לימין שמימין לנתניהו. ובכל זאת, אני רוצה לנסות לנסח את הקייס המוסרי של בן. שטרן ושות' אומרים נכונה שבן מוכן להקריב את בריאות הדמוקרטיה הישראלית על מזבח מטרותיו הפוליטיות/מדיניות. אבל בן יאמר שהמטרות האלו הן לא רק פוליטיות/מדיניות, יש להן משקל מוסרי כבד. הכיבוש, לשיטתו, הוא עוול נורא. בין שלל זכויות הפלסטינים שהוא מקפח, הוא מקפח גם את זכותם לשליטה עצמית דמוקרטית. ולכן, מזווית ראייה של מוסר תועלתני (וזו זווית ראייה מכובדת) עדיף מוסרית לפגוע בדמוקרטיה בישראל כדי להפסיק את העוול לפלסטינים. ואז זה שוב מוסר תועלתני מול מוסר קנטיאני. בעיה אחת שיש בטיעון הזה הוא שהזווית התועלתנית לא ידידותית במיוחד לטענה שפתרון שתי המדינות הוא טוב מוסרי. אבל אני מניח שמה שבאמת מרתיח אותי הוא לא הבעיה בטיעון, אלא הצל שהמאמר מטיל על כל הביקורת ש"הארץ" מטיח בנתניהו מזה שנים. יש לי המון נגד האידיאולוגיות השולטות ב"הארץ", אבל לפחות עם הביקורות על נתניהו הסכמתי. עכשיו זו נראית צביעות אחת גדולה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי "שיגעון גדלות" - הארץ כבר שנים עמל להשפיע פוליטית באופן ישיר - ללבות הפגנות יוקר מחייה, למשל, עם סדרות מאמרים של רולניק וסמי פרץ ("לכו להפגנה הערב!"), ומבחינה זו היומרה להשפיע די מציאותית, כי קהל הקוראים הקבוע מושפע מאוד מרוח הדברים (גם אם לא מיישם את ההמלצות המעשיות אחת לאחת). אגב, במסגרת הזו גם שילבו את ההפגנות למען "צדק חברתי" עם מחאה נגד ועדי עובדים ושיטת הקביעות, בנוסחת רווחה שעל פניה די הגיונית אך היא הנוסחה האישית של רולניק/פרץ, שמושלכת על הקורא כחבילה אחת. אבל אם במקרה של מחאה אזרחית זה לפחות שקוף, כאן זה מריח קנוניות פוליטיות מליגה א' וצביעות גדולה, ואכן הרתיחה שלך מוצדקת. מעניין מה אגב הנה עוד תגובה מימין, של אריה אלדד: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שאלוף בן מצטרף, להוותנו, לשורה ארוכה של נציגי שמאל שמוכיחים שוב ושוב שאפשר להיות עיתונאי/סופר/אמן/צייר/פרופסור/מגיש מומחה בתחומו מצד אחד, ופוליטיקאי קטן מאד שמצליח בעיקר לספק תחמושת מוצלחת לאויביו, מצד שני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי חושב שהתחום שבו עורך ''הארץ'' מומחה הוא תקשורת המונים בישראל, וזה בהכרח כולל את האינטראקציות שלה עם הפוליטיקה ועם דעת הקהל. אבל אולי לא כך, ותחום המומחיות שלו הוא סידור גרפי מוצלח של כתבות בגיליונות נייר גדולים. בינתיים חשבתי גם שעצם הנפנוף הפומבי של בן במקל ובגזר שבידיו מחליש את אותם מקל וגזר. הרי למה שכתוב או לא כתוב בעיתון שלו יש כוח רק במידה שיש קהל שמייחס לזה אמינות והגינות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה עלה בדעתי תוך כתיבת התגובה שלי. זה אכן שונה מפרופסור למתימטיקה. ועדיין, כנראה שאפשר להיות איש תקשורת ותיק ופוליטיקאי גרוע. לגבי אמינות והגינות - חלק מהטיעון שלי התבסס על שימוש לא אמין ולא הגון של פוליטיקאים ממולחים ממנו במה שכתב, ומול קהלים שלאו דוקא מנויים על אותו עיתון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(מעניין מה רציתי לומר במשפט ''מעניין מה''). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |